עיתונות ילדים מראשית המאה- ראיון עם אליהו הכהן

ילדי גן משחקים מתחת לעץ שקמה בתל אביב - צלם זולטן קלוגר - תחילת המאה

זה השער ילדים יבואו בו

עיתון ילדים בעברית נדפס בארץ עוד במחצית הראשונה של המאה שעברה, בצפת, בדפוס הראשון בכל המזרח. בראשית המאה הוציא אליעזר בן-יהודה, שחיפש ללא לאות דרכים להקנות את השפה העברית, כמה עיתוני ילדים. גם בקהילות היהודיות בפזורה נדפסו עיתוני ילדים בעברית, ועל תפוצתם הרבה אפשר ללמוד משמותיהם של הילדים פותרי החידות.

עופרה בריל, "חותם", 3.8.1984

לעלעל בעיתון ילדים ישן זו תמיד חוויה מיוחדת במינה. כל עולם הילדות מתייצב למולך כאילו רק אתמול היית ילד. לרגל הענקת פרס לוין קיפניס ל-רחל צורן, על מחקרה 'מסרים פסיכולוגיים בעיתון ילדים', הוצגה במכללת לוינסקי תערוכה של עשרות שערים של עיתוני-ילדים ישנים, שערים יפהפיים של עיתונים מכל קצות העולם.

אוצר נדיר זה שייך לאליהו הכהן. בביתו שברמת-גן, סדורים על מדפים הכרכים הצהובים מזוקן. אליהו מוציא את הספרים בהתרגשות. כל עיתון וסיפורו, ואליהו מלא סיפורי כפרי הרימון הגדוש להתפקע.

"הנה החוברת הזו" – מוציא אליהו מבין ספריו חוברת קטנה שכריכתה אדומה – "זה עיתון הילדים הראשון שיצא בעברית".
הוא יצא בארץ-ישראל בירושלים. העיתון נקרא "עולם קטון". הדפוס הראשון בארץ, הוא מספר, הוקם בצפת ב-1841. היה זה הדפוס הראשון במזרח.
דפוס צפת הוציא ספרים אחדים ונסגר. הדפוס התחדש בירושלים כאשר החלו לצאת העיתונים העבריים הראשונים -  "חבצלת", "הצבי", "לבנון" ו"האור". "עולם קטון" יצא כנספח לעיתוניו של אליעזר בן-יהודה "האור" ו"הצבי", שחיפש בלי לאות דרכים להקנות את השפה העברית.


לצידו של אליעזר בן-יהודה עבדו שני מורים במערכת העיתון. האחד – יהודה גור-גרוזופסקי, שהיה בזמנו סופר פורה ביותר – (ספריו נפוצו בכל רחבי העולם היהודי), בלשן (ידוע המילון שחיבר) ומורה, אחת התלמידות שלו, רחל ניימן מעקרון, שפירסמה רשימות ב"עולם קטון" וברבות הימים היתה לאשתו.
המורה שני שעבד לצד בן-יהודה היה דוד יודלביץ, שלימד במושבה ראשון-לציון. בגליונות האחרונים של העיתון עברה העריכה כולה אליו, כי בן-יהודה התקשה בכתיבה לילדים. 
בין הכותבים בעיתון היה גם מאיר דיזנגוף – באותם ימים כימאי במפעל הזכוכית בטנטורה (במפעל ניסו לייצר בקבוקים לתוצרת היקב שבזכרון-יעקב). "שנים אני מחפש תווית של אחד הבקבוקים שהצליחו לייצר במפעל" אומר אליהו.

"עולם קטון" יצא כחוברת קטנה עם עטיפה אדומה, דבר שלא נראה עד אז בארץ. על שער העטיפה כתוב: 
עולם קטון – עיתון לילדים. יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעת הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם.

העיתון נדפס בדפוס ר' אברהם משה לונץ ומחירו גרוש, ולעניים שאין ידם משגת – שתי עשיריות. 
בעיתון יש הגדרות משל דוד יודלביץ, הקושרות את עופות הארץ עם תכונות אנוש:
האווז, שכוית ההודית, תחמס היונים, צפר היער, עוף השמים המה סמל מעלות משונות מן הפתיות;
הראה והעורב המה סמל הטריפה ותאוות הגזל; התוכי הוא סמל ההבל; עיט החוף הוא סמל הגסות חסרת טעם, ולא הנימוס; הכלי השחור הוא סמל הקלס, הלעז והליצנות; הינשוף הוא סמל השנאה לבני-אדם; צרדת הקנבוס היא סמל קלות הדעת וקטנות המוח.

ב"עולם קטון" אפשר למצוא גם כמה מחידושי הלשון של בן-יהודה: טיארה – עפפן; סרגל – קו; שירבט – התנפח בדיבור, ומילים חדשות: דלפק, בקבוק, ממחטה.

תפוצת העיתון לא היתה גדולה. ב-1903 לא היו ילדים רבים בארץ, ובירושלים לחמו אנשי הדת בגני הילדים ולא איפשרו להכניס חומר קריאה כתוב בעברית. העיתון נמכר לבני המושבות הראשונות, שרק מעט מהם ידעו לקרוא ולכתוב בעברית. בן-יהודה נטל על שכמו מפעלים גדולים – המילון הגדול, העיתונות היומית. הנטל היה כבד מדי.

הגן העברי הראשון

בשלהי המאה התחילו לצאת בקרב הקהיליות היהודיות בפזורה כמה עיתוני ילדים, ביניהם "גן שעשועים". עורכו היה א.מ. פיורקו מהעיירה גרייבו שבפולין. גרייבו היתה עירה קטנה על אם הדרך בין פולין לליטא, סמוך לגבול הגרמני.
בעיירה זו היה מפגש של תרבויות. יצאו מתוכה מלומדים ומשכילים רבים, שגדלו על עיתון הילדים "גן שעשועים".

המפנה בעיתונות הילדים בעברית חל כאשר החל להופיע ב-1901 "עולם קטן". העיתון הודפס בווינה ועורכיו היו א.ל. בן-אביגדור ו-ש.ל. גורדון (מפרש המקרא הידוע). גורדון היה "יהודי נחמד", ביקר בארץ בסוף המאה שעברה ועבד בהוראה. חזר לוורשה ופתח שם את גן-הילדים העברי הראשון (בהשפעת ביקורו בארץ). "כשהיום מחפשים מי היה הגנן העברי הראשון, ומכבדים בתואר זה את יצחק אלתרמן (אביו של אלתרמן) ואת יחיאל הלפרין (אביו של יהונתן רטוש), אסור לשכוח את העובדה, ש-ש.ל. גורדון פתח גן-ילדים בוורשה בראשית המאה, ובגן דיברו עברית, למדו עברית, שרו בעברית ושיחקו בעברית". גורדון גם כתב שירים וסיפורים רבים, הקשורים לחוויותיו מביקורו בארץ-ישראל.

"לעיתון הילדים "עולם קטן" היתה השפעה עצומה על החינוך היהודי במזרח-אירופה. העיתון נשלח לכל מרכזי היהדות בגולה – והילדים השתתפו בו בצורה פעילה. על תפוצתו העצומה אפשר ללמוד על-פי שמות הילדים בין פותרי החידות.
ב-"עולם קטן" ישנן כתבות רבות מארץ-ישראל משל יהודה גור, חמדה בן-יהודה ו-ש.ל. גורדון עצמו, שהסתתר מאחורי שמות בדויים, ופירסם שירים וסיפורים הקשורים לארץ-ישראל.
בעיתון אפשר למצוא גם את שיריהם הראשונים של גדולי המשוררים היהודים – זלמן שניאור, טשרניחובסקי, יעקב פיכמן... הוא היה עשיר בתצלומים ובציורים, כתוב באותיות רהוטות ומנוקד.

"עולם קטן" יצא במשך ארבע שנים מדי שבוע. החוברת האחרונה יצאה ב-א' בטבת תרס"ה – 1905".

ב-1905 החל להופיע עיתון שבועי מצויר לבני הנעורים, "החיים והטבע". העורך היה י.ב. לכנר. על פי תוכן העניינים, אנו למדים שהיתה חלוקה בהגשת החומר: מחלקה ראשונה - לילדים, מחלקה שנייה – לנערים. בעיתון התפרסמו סיפורים של חמדה בן-יהודה, תיאורי נוף של הארץ.
בין שלל הסיפורים והמאמרים מתבלט מכתב מקסים של א. זרחי מארץ-ישראל לאגודת הנערות בווילנה. הנערות הקימו אגודה שמדברים בה רק עברית. "חיותי הקטנות, העודכן מזכירות את שמי...מארץ קודשנו אני כותב לכן...אתן, שמדברות רק עברית, צריכות להתגאות בכך..." ופרט פיקנטי: באחד העיתונים נתנה דבורה בארון פירוש למילה יצאנית – ילדה האוהבת לצאת מהבית החוצה.

עיתון יומי יחידי בעולם

"החבר" נולד ב-1908, מקום הלידה – ווילנה, ההוצאה – יומית. קשה להסביר היום, עם כל הטכנולוגיה החדישה של דפוס מודרני, מה פירוש להוציא עיתון יומי לילדים. יושב אדם בווילנה, מורה במקצועו, עיסוקיו רבים, ומוצא זמן לערוך ולכתוב עיתון יומי לילדים, שמו – י.ח. טויוב. "החבר" הוא עיתון הילדים היומי הראשון והיחיד בעולם שאני מכיר", אומר אליהו הכהן. "עוד לא נתקלתי בשום שפה זרה בעיתון יומי לילדים".
מעניינת גם הצהרת הכוונות על עיתון "החבר": "יצמיד העיתון את בני הנעורים אל לאומיותם היהודית" (היום, מחייך אליהו, "כשמדברים על הצמדה, זה רק למדד..."). העיתון מכיל עולם ומלואו: טבע, משחק, תיאטרון, חידות ופרסים לפותרי החידות. הוא יצא שלושה חודשים ב-104 גיליונות. הגיליון ה-105 יצא כולו ריק ורק מודעה גדולה מודפסת עליו – מסיבות שאינן תלויות בנו עלינו להפסיק את הוצאת העיתון...ב-1909 חודשה הוצאתו, אך רק פעם בשבוע, בערב שבת.
העיתון הודפס בבית הדפוס של אליהו לעוויין שבריגה. מחירו ברוסיה 5 רובל שלנה, 2.50 רובל לחצי שנה ו-1ץ25 רובל לרבע שנה.

סיפורו של עיתון "הכוכב" מאלף ביותר. הוא יצא בשנים 1920-1923 בהוצאת "אביב". היו אלה שנות האינפלציה הקשות בגרמניה. בחודש סיוון היה מחיר החוברת 5000 מארק. חודש מאוחר יותר, באב, כבר עלה מחירה ל-15.000 מארק. במר חשוון לה היה עוד טעם לפרסם את המחיר של החוברת -  האינפלציה הגיעה לממדים כאלה, שבכל שעה היה מחירה שונה.

ב"כוכב" פירסם ד"ר מ. זגורודסקי סדרת רשימות מארץ-ישראל והרשימות קשות. בהערה לקוראי "הכוכב" טען, שצריך לדעת את האמת על ארץ-ישראל, גם אם היא מרה. הוא כתב על קשיי הקליטה בארץ, על הקדחת. "מי ילך לארץ מתסכלת זו? מקום מנוגע, מעל כל מאה אנשים יש מאה אנשים מנופחים המלאים בקדחות שונות".


בצרור ידיעות מהארץ באותן שנים אנו למדים שברמת-גן יש כבר 120 תושבים, תלמידי "בצלאל" התחילו לשווק למצרים את השעונים הראשונים שיוצרו בארץ-ישראל – שעונים יפים ומחירם לא רב – וממצרים כבר באה דרישה לעוד שעונים כאלה. ועוד בעיתון: תיאור של הפגנה דתית נגד פתיחת בית-קולנוע בירושלים. אז מה נשתנה מאז?

ספרייתו של אליהו הכהן גדושה בכרכים רבים, וביניהם גם "משמר לילדים". הגיליון הראשון יצא בספטמבר 1945, בעריכתו של מרדכי אמיתי. הכותרות של ה-1 במאי כולן באדום. 39 שנים להוצאת העיתון, ועוד היד נטויה.
שלמה ניצן, העורך את העיתון כבר 35 שנה, יכול להיכנס לספר השיאים של גינס.

                    מסרים פסיכולוגיים בעיתון ילדים

ההנחה הבסיסית בעבודתה של רחל צורן היתה, שהטקסטים בעיתון הילדים מעבירים מסרים פסיכולוגיים בעלי השפעה על הקורא. למיפגש עם הטקסט יש השלכות לגבי עולמו הנפשי של הקורא הצעיר, תהליך גדילתו והתפתחותו. המחקר התבסס על ניתוח משווה של שני כרכים של עיתון הילדים "הארץ שלנו", שמרווח של שלושים שנה ביניהם – כרך תשי"א וכרך תש"ם.
המסקנה הראשונה היא, כי חל שינוי מהותי במסרים שהעיתון מעביר אל קוראיו. עיתון תשי"א רואה את עיקר תפקידו בהקניית תכנים וערכים ספציפיים, ואילו עיתון תש"ם רואה את עיקר תפקידו ביצירת חוויה, לאו דווקא אינטלקטואלית.
העיתון של תשי"א מעמיד את הכלל קודם ומעל הפרט, ואילו בתש"ם ניתנת לגיטימציה מלאה לעולמו של היחיד ולא מופעל עליו לחץ להיטמע או להסתגל לנורמות.
המקום המוקצה ליצירות קוראים בתש"ם רב בהרבה מזה של תשי"א. עיתון תש"ם אף מפרסם סיפור שלם בהמשכים, פרי עטה של נערה בת ארבע-עשרה. "העיתונאי הקטן" של תשי"א הופך ל"כתב צעיר" בתש"ם, לא עוד ילד המשחק תפקיד של מבוגר, אלא איש מקצוע, צעיר אמנם, אך בעל סטאטוס שווה לעמיתיו הבוגרים.
גם הנושאים המעסיקים את הילדים, גיבורי הסיפורים של תשי"א, הם נושאים של עולם המבוגרים, בעיות העומדות ברומו של עולם, ואילו בתש"ם אלה הם נושאים הרלוואנטים לעולמו של הילד.
הנורמה בתשי"א מוצגת באמת-מידה בלעדית להתנהגות, כמו גם לפתרון רצוי של קונפליקט באמצעות הסתגלות לנורמה; לעומת זאת בתש"ם הנורמות גמישות יותר וניתנות לשינוי בהתאם להקשר ולנסיבות.
היחס אל מערכת הנורמות והערכים בתשי"א הוא יחס של "כזה ראה וקדש", ואילו בתש"ם, הארת גוניה השונים של כל עמדה, כמו גם חשיפת מניעיה הפנימיים של ההתנהגות, יוצרים יחס מורכב יותר ומציגים תמונת עולם רב משמעות יותר, בה שארית ההפרדה בין מחשבה לבין מעשה.
בתשי"א רב יותר התיווך בין הקורא לבין המסר מאשר בתש"ם. מסרים פסיכולוגיים הנוגעים לעולמו הפנימי, עוברים בתשי"א בעיקר דרך סיפורי אגדה, שהיא תבנית ספרותית מרוחקת יותר. בתש"ם עוברים מסרים אלה בעיקר דרך סיפור ריאליסטי, המאפשר יתר קירבה והזדהות.
הפסיכולוג של תשי"א, במדור "ידידי הצעירים מבקשים עצה", הוא דמות אנונימית רחוקה, ואילו הפסיכולוג בתש"ם מקיים קשר בלתי אמצעי כמעט עם הקוראים הפונים אליו, דרך קו טלפון פתוח.
אלה הן דוגמאות מעטות, המעידות על תופעה כללית, של תהליך התקרבות אל הקורא-הילד ואל עולמו.