יום ראשון, 4 במאי 2014

מרים רות וסיפוריה


מרים רות

ארץ קטנה וספרים בה הרבה
תודה לנועה קריב לביא על ההדפסה

לפני מספר שנים הרצתה הסופרת מרים רות בקיבוץ 'הזורע.'  בתום הדברים ביקש אחד החברים להעביר לרשותה ספר ילדים, ירושה מסבו. "אינני יודע מה יקרה עם הספר לאחר שלא אהיה,"  אמר האיש. הספר, שנשלח אל מרים והצטרף אל האוסף הגדול והייחודי שלה, היה משנת 1864, כתוב בגרמנית גותית, מאויר בצלליות, ותוכנו חרוזי אמירה ומשחק. עותק נדיר. 
אוסף ספרי הילדים הנדיר של מרים היגיע, בסופו של דבר למשכן קבע ב"אורנים".

עפרה בריל – "הדף הירוק" – 25.5.1990

רק לאחר שהוצגה בסמינר "אורנים" תערוכת ספרי ילדים מאוירים, מתוך האוסף הפרטי של מרים רות, התברר באיזה אוצר בלום מדובר. לא תערוכה שגרתית, נדף ממנה ריח של אהבה גדולה – אהבה לספר, אהבה למאייר המעשיר את הסיפור בתמונותיו ואהבה לבן, יעקב עברי ז"ל, שנהרג בתאונת צלילה באילת, שהתערוכה התקיימה לזכרו.

הוצגו בה, מ-ספר הילדים המאויר הראשון, שהודפס בשנת 1592, אינציקלופדיה ראשונה לילדים מאת עמוס ין קומניוס, ועד ל"כיפה אדומה" בסגנון מודרני, מאויר בידי ציירת צרפתייה בכתמי צבע, המייצגים את הדמויות את ההתרחשויות. 
בבוא היום, יועבר האוסף ל"אורנים" ויוצג בו דרך קבע ב"מרכז לספרות ילדים", לתועלת המבקרים שירצו לחזות בפרטיו, או לשימושם שלתלמידים וסטודנטים, לשם לימוד ומחקר.

מרים, הייתה בתערוכה פינה מיוחדת לזכרו של יעקב, הוצאתם יחד שני ספרי ילדים, איך נוצרה העבודה המשותפת עם הבן?

הסתגרנו שנינו בחדר העבודה שלי, אני כתבתי מילים והוא צייר. מאוד נהנינו לעבוד יחד, יכולתי להגיד כל דבר, לספר לו כל מה שבראש שלי. תמיד היינו בראש אחד. התוצאה הייתה מאוד מוצלחת, וכך נולד הספר "המעיל של סבתא". 


חמישה בלונים

"הספר השני – "נגיד ש..." נוצר אף הוא תוך שיתוף פעולה מלא, הייתי מספרת הרבה סיפורים בעל פה לנכדים, והבן יעקב היה פורש ניירות על הרצפה ומשרבט. לא פעם היה הוא מתקן לי את המילים ואני לו את הציורים, סימביוזה מושלמת".


איך הגעת לאוסף גדול כזה של ספרים?
במשך שלושים שנה, ובשלבים. בילדותי גדלתי בבית אוהב ספר, לכל אחד מבני המשפחה הייתה ספריה משלו. לאימא לא היה כסף לקנות ספרים, היא קיבלה אותם מבעל בית דפוס בעיירה שלנו.
אימא הייתה קוראת בספרים ומספרת לנו עליהם. היא הייתה אישה מאוד אינטליגנטית וידעה לספר.
הספר "מעשה בעכבר", הוא מהסיפורים שסיפרה לנו אימא מתוך ספר הונגרי עממי.
אני זוכרת אותו עד היום בעל-פה.


"כשעליתי ארצה, הבאתי איתי ספרים עבריים מהונגריה. לצערי, הכול נשרף במלחמת השחרור. ב-1960 נסעתי לארצות הברית ללמוד ספרות ילדים, שם רכשתי כמה ספרי ילדים מאוד יפים, וכך התחיל האוסף.
בארצות הברית קשרתי קשרים עם אנשים ששלחו לי ספרים כל השנים, עד יום (ואני שולחת אליהם). כך, לאט לאט, הפך האוסף למגוון ומעניין. מדי שנה, בעזרת בני יעקב, סידרתי תערוכות סיום ב"אורנים".
יעקב הכיר כל ספר שלי, תכנן והעמיד את התערוכות. תמיד נכחתי בתערוכות וראיתי מה אנשים מחפשים. רבים חיפשו את ילדותם בספר.
"המפגש עם ספרי הילדות מאוד מרגש. אנשים חובקים את הספר כמו אוצר אבוד שנמצא. ההתייחסות הזו נתנה לי תמריץ לאסוף גם ספרים ישנים".

איך אוספים ספרים ישנים?

לפני כמה שנים הרציתי בקיבוץ הזורע על ספרות ילדים ישנה. בתום ההרצאה ניגש אלי אחד החברים וסיפר על ספר שקיבל מסבא שלו. 'אני רוצה לתת לך אותו, כי אינני יודע מה יהיה גורלי כאשר כבר לא אהיה...'. מאוד הודיתי לו ולמחרת קיבלתי חבילה.
פתחתי ונפעמתי כולי. הספר משנת 1864, מאויר בצלליות, כתוב בגרמנית גותית ותוכנו חרוזי אמירה ומשחק. זו אחת הדוגמאות לדרך האיסוף, ויש עוד הרבה אחרות.

באחד המדורים הוצגו ספרי הילדים הראשונים שהוצאו בארץ בשנות ה-20: "אנחנו חיילים" מאת הדוד הטוב, "גד ודן", שהם מקס ומוריץ המפורסמים, "מאורעות דובון נבחן ושודדי הים", מתורגמים על ידי א. אבן-שושן, המילונאי המפורסם.
ספריו הפופולאריים של פרץ רושקביץ, מהווי הרחוב בתל-אביב הקטנה, נחום גוטמן, המאייר המבוקש של התקופה, תום זיידמן-פרויד איירה את ספריו של ביאליק.

כיצד נעשתה ההתקשרות בין ביאליק לתום זיידמן-פרויד?

"תום זיידמן פרויד הייתה ציירת יהודייה, קרובת משפחה של פרויד המפורסם.
ביאליק הכירה באחד ממסעותיו הרבים לחו"ל, לשם הוצאת ספריו. תום הייתה קשורה להוצאת הספרים 'אופיר', שפעלה בגרמניה ובפולין.
היא עצמה כתבה ואיירה ספר שנקרא "מסע הדג".
שמו של ביאליק לא מופיע בספר, אך מספרים שהוא עזר לה לחרוז את החרוזים.. תום ציירה בקווים פשוטים, בצורה גיאומטרית, ובצבעים הכי בהירים, וזה היה אור לילדים.

"ביאליק מאוד העריך את האיורים המצורים לשיריו. ידוע לי שבאחד מספרי האגדות של ביאליק יש הקדשה – שלך שלי שלי שלך – (האיור שלך כמו החרוז שלי)".

בספרים רבים שהוצאו בשנות ה-20 בארץ יש תכנים דידקטיים, זו תופעה כללית?

"כן, בלטה גם תכונה אופיינית לכתיבה דאז – לוקל-פטריוטיזם לגבי ישראל.
ברוב הספרים בולטת מגמה דידקטית ופטריוטית. היה חשוב להחדיר לתודעתו של הילד הצבר, שיש לנו שוטר יהודי, נהג אוטובוס יהודי, ילד חרוץ וילדה חרוצה הבונים את המולדת".

יש ספרים אנונימיים, או כאלה החתומים בשם "הדוד הטוב", מדוע?

"באותם הזמנים, לא היה כבוד גדול להיות משורר ילדים. משורר גדול לא החשיב כתיבה לילדים, הייתה זו חריזה כבדרך אגב. הציורים המלווים שירים אלה מאוד נאיביים ופשטניים".

מה הם ספרי הילדים המוקדמים ביותר?


"אלה ספרי הפאני-בוקס. ספרים שהודפסו לפני כמאתיים שנה. ספרים קטנים מאוד, שנמכרו תמורת פני אחד בשווקים.
בשער הייתה הקדשה בנוסח כזה: 'הסיפור הזה מוקדש לילדות חרוצות וטובות ומנומסות, שתמיד ממלאות את הדרישות של אימא והן לבטח תגדלנו כנשים ישרות וחרוצות ותרווחנה את לחמן'.

באוסף שלך מופיע עותק ישן מאוד של "יהושע הפרוע" מאת היינריך הופמן. מה המיוחד בספר זה?

"היינריך הופמן (1809-1894) היה רופא ילדים. הוא אהב לצייר לפציינטים שלו ולצרף חרוזים. ספרו המקורי, "מעשיות עליזות וסיפורים מבדחים", זכה לתפוצה עצומה. על "יהושע הפרוע" תמיד מתווכחים מחנכים והורים, האם הספר מומלץ לילדים. אני לא אצה לספר לילדים דווקא את הספר הזה, אבל אני יודעת, שכאשר הוא מגיע אליהם, הם נהנים ממנו, בייחוד מהפרצוף המוזר והציפורניים הארוכות.
הילדים של היום עדיין צוחקים גם מהסיטואציות הקומיות שבסיפור".

בתערוכה מוצגות דוגמאות של ספרים, בהם הסופר הוא גם המאייר של ספריו, האם יש בכך יתרון?

"יש יתרון עצום לסופר היודע לאייר. יש דוגמא נפלאה של סופר אנגלי, שכתב ואייר ספר לילדים על חתול.
כל סיפור המעשה בספר מסתכם בשישה משפטים קצרים וציורים נפלאים.
עברתי על הספר הזה עם קבוצות ילדים בגילאים שונים, בכל גיל ההתייחסות הייתה שונה ומאוד מאוד מעניינת. באחת השיחות, הילדים עצמם השתוממו איך מסיפור כל כך קצר, אפשר לעורר שיחה כה ארוכה, ואז ילד אחד קפץ ואמר: "זה לא קונץ, הסופר יודע גם לצייר"..

"יש גם תפיסה שונה באינטונציה של מספר הסיפור. כל אחד שם את הדגשים במקום שהוא מבין, על-פי השקפת עולמו הפנימי.
כך גם בדוגמאות לספרים שהצגתי בתערוכה, כאשר מאיירים מכל קצות העולם מאיירים את אותו סיפור. מאוד מעניין לראות את "סינדרלה", "שלגיה", "פטר והזאב" ועוד, בעיני מאיירים שונים מארצות שונות".

"את הספר ”כיפה אדומה" אני מכירה בעשרים נוסחים, כל מאייר ותפיסת העולם התרבותית שלו, קורא את הסיפור ומבליט את מה שהוא מרגיש".


כיפה אדומה, המצויר כאבסטרקט בכתמי צבע בלבד, יכול להתקבל אצל ילדים?

"תחשבי מה קורה בראשו של ילד כשהוא שומע את סיפור ”כיפה אדומה"? מה הוא רואה בציור?
העימות הזה בין מה שהוא מדמיין לבין מה שהוא רואה מאוד חשוב, הוא מפתח לא רק את הביקורת, אלא גם את הדמיון".

מה דעתך על ספרי הילדים המאוירים בישראל?

"אחת המטרות שלי באיסוף הספרים היא להוכיח, שבמשך מעט שנים יחסית, התקדמנו בצעדי ענק באיור ובסיפור.
ארץ קטנה ואנשים בה מעט והרבה ספרים, זה מפליא... יש ארצות גדולות ועשירות כמו אוסטרליה, שרק לפני שמונה שנים התחילו להוציא בהן ספרי ילדים, עד אז ייבאו ספרים מארצות הברית.
כמובן שיש לי ביקורת על כל ספר שיוצא, ביקורת שלילית וחיובית. אני מאוד רגישה לגבי האיור בספרים שאני עצמי כותבת, וגם לגבי ספרים של אחרים".



2 תגובות :

  1. תענוג לקרוא את דבריה של מרים רות, המכונה צ'ורה. הגעתי אליהם תוך כדי חיפושי אחרי ספר הילדים הישן נושן שהיא מזכירה כאן, בתרגומו העברי של אבן שושן המילונאי הידוע: "מאורעות דובון, נבחן ושודדי הים." נכון, שם כתובה המילה שלחופית בהוראה של צב ים. תודה על הדברים לעיל!

    השבמחק
  2. כרמלה
    היית זמן רב שותפה לכתיבה בעיתונות הקיבוצית שלנו - שמחתי לתגובתך מעופרה

    השבמחק