לא זז הרוורס? - שלשה סיפורים על עינב- כתב עופר רימסקי

עברו כבר חמש שנים לפטירתו של בני האהוב עינב- עופר חברו הטוב ממשמר העמק מצליח בסיפוריו להחיות מחדש את דמותו של עינב בדרך המקורית שלו.

שלושה סיפורים על עינב

 

עינב בריל זכרונו לברכה 

"לא זז הרוורס ?"

אנחנו יוצאים לטיול הכנה!
ככה היינו מכריזים בכל פעם שצץ משהו שהיה פחות נעים או סתם פחות מתאים לנו באותו רגע.
-    תוכלו לעזור מחר בהעמסת מזרונים בגבעת חביבה ?
-    מצטערים, מחר בדיוק אנחנו בטיול הכנה ?
-    ולדיון בעוד שבועיים על הראציונל של י' מעונינים, תגיעו ?
-    חבל, זה דווקא היינו מעונינים אבל... אנחנו בהכנה
-    וביום שלישי הבא ? יש יום עיון חשוב של מחלקת גרעינים,
-    יום שלישי ? אייי,  בדיוק קבענו טיול הכנה
-    מתי קבעתם ?
-    ממש עכשיו, כלומר, מזמן, אנחנו נפגשים שם עם כמה אנשים, בודקים דברים...
וחוזר חלילה, אבל בחודשים שלפני קייץ 96, הקייץ של הסמינר צופי שלנו, באמת נסענו לא מעט לטיולי הכנה. בטיולים האלו, שהתחילו בשש בבוקר ולעולם אי אפשר היה לדעת מתי ואיפה הם ייגמרו, עשינו הכל, נפגשנו עם כל הפונקציונרים בגליל העליון, מצאנו את כל שבילי הגישה האפשריים לירדן, סימנו סנדות לכריתה, שיחי פטל להרמה ואפילו, לא נעים להגיד, אפילו דיברנו על הראציונל של הסמינר. את ההכנות ניצלנו גם להכרת העורף הקולינארי בקריית שמונה והסביבה, למפגשים עם ספקי שאוורמה, פילוח מאפיות קוראסונים ועוד, באחת ההכנות חישבנו ומצאנו בכמה "מק'דרייב" צריך לעצור ובאיזה בין תל אביב לשמורת הבאנייס על מנת שכל הזמן תהיה לך ביד כוס מילקשייק וניל לא ריקה, בהכנה שאחר כך גם ביצענו את זה הלכה למעשה.

באחד הימים הגענו למסקנה, מסיבה שבטח אז נראתה מאוד מוצדקת, שנקודת הסיום של שייט הרפסודות צריכה להשתנות ומוכרחים למצוא נקודה חדשה, פינינו יום, לקחנו את הרנו אקספרס שלי ויצאנו צפונה. את הבוקר ניצלנו לקשקשת וניירת במועצה האזורית ובסביבות חמש אחר הצהריים מצאנו את עצמנו נוסעים לאורך הירדן, דרומית לכפר בלום, מחפשים נקודה טובה לחניית אוטובוסים, נגישות לגדה, קצת צל ועוד. באחת הנקודות הציע עינב שנציץ רגע לירדן, לראות אם בכלל יש זרם בחלק הזה, יציאה מהרכב לא היתה אפשרית משיקולי טמפרטורה ולכן סובבתי את הרכב לכיוון הירדן והתחלנו להתקרב לגדה. רגע לפני שהגלגלים הקדמיים מתחילים לרדת, עצרנו, רכנו קדימה, ראינו את זרימת הנחל, שילבנו לרוורס ו... נסענו חצי מטר קדימה. נתתי ברקס בכל הכח, חטפתי שאגת פאניקה מעינב, שוב מוט ההילוכים לרוורס, שחרור של הברקס לאט לאט ושוב, האוטו בשלו, רוצה לירדן.
משכנו את ה"אמברקס" בכל הכח, יצאנו בזהירות מהאוטו, שמנו אבנים מתחת לגלגלים ועשינו הערכת מצב, יש לנו אחד רנו אקספרס עם הפנים לנחל בזווית מפחידה, אחד הילוך לרוורס שלא נכנס ושני בחורים צעירים במצב יאוש והזעה מתקדמים. לאנשים נורמלים יש בשלב הזה שלוש אפשרויות, או למצוא פתרון, או להזעיק עזרה או להתישב על הרצפה ולהתחיל לבכות, אנחנו בחרנו באפשרות הרביעית ופתחנו בסדרת חיקויים של מיכה, הרכז הטכני של ההנהגה ברגע שהוא מקבל את ההודעה על רכב שנפל לירדן. "תראו, עופר ועינב.... רכב זה לא סירה.... אני לא מבין מה עבר לכם בראש.... לעידו זה לא היה קורה...." עידו סיים לעבוד בהנהגה לפני שנה אבל בשביל מיכה זה תמיד היה "למה אתם לא יכולים להיות כמו עידו..." .

עופר רימסקי

אחרי שסיימנו להצחיק את עצמנו, והבנו שללכת ברגל עד "באגט חן" בקרית שמונה ייקח לנו יותר מדי זמן, החלטנו להתעשת, עינב עמד על הפגוש האחורי של הרנו כדי לשמור את הרכב על הגדה ואני חדרתי בזהירות לכיוון ידית ההילוכים על מנת לגלות שהכבל שאמור להכניס את המוט לרוורס, נקרע. ברנו אקספרס היה מין כבל כזה שבשביל רוורס צריך למשוך אותו למעלה, התמונה הבאה היתה המשעשעת מכול, אני בכסא הנהג, רגל אחת מצמידה את דוושת הברקס בכל הכח לרצפה והרגל השניה מחכה לפעולה, עינב בכסא לידי עם פלאייר ביד, מותח ידנית את הכבל כלפי מעלה, מנסה להכניס לרוורס ותוך כדי זה נותן פקודות בקול המיוחד שלו המאוד גבוה ושמור לרגעי פאניקה אמיתיים. לא ברור איך, אבל זה עבד, הרנו הבין את חומרת המצב ונאות לנסוע לאחור עד למצב בו שוב היה בזווית מקבילה לקרקע, ואנחנו חזרנו לנשום באופן עצמוני.
בדרך חזרה התקבלו ברכב שתי החלטות חשובות, האחת היא שהסיפור הזה יישאר בינינו לעת עתה והשנייה שאוכלים ארוחת ערב בנימר אבל עוברים רגע ב"באגט חן" כי לא כדאי להגיע רעבים לנימר, סתם מתמלאים בפיתות.