חג הפסח בעין חרוד - שנות העשרים שלושים ועוד..

 

בעין חרוד 1923

חג פסח בשנות העשרים והשלושים בקיבוץ עין חרוד

באחד הימים מצאתי חומר מרתק השופך אור על תחילת חגיגות הפסח בקיבוץ עין חרוד - ההתלבטויות והרצון לחוג את החג במלוא הדרו- הרבה מהמסורת שהוכנסה בשנות השלושים עדין קימת בקיבוצים .

   הביאה לדפוס:  עפרה בריל - הדפיסה : נועה קריג

תודה ליורם ארכיונאי של קיבוץ עין חרוד איחוד על הצילומים

נוהג היה בעין-חרוד להזמין שחקנים או אנשי רוח ואמנים אחרים לחגוג עם הקיבוץ בליל הסדר.
ביומן המשק בשנת תרצ"ז – 9.4.37, יש ביטוי לשיחה שנערכה אחרי סדר פסח, בהשתתפות הלוי, שחקן תיאטרון "האוהל".
שיחה על "הסדר" (ישיבת ועדת התרבות ביום הראשון לפסח).

הלוי (מ"האוהל"): כמה שבועות לפני הפסח קיבלתי הזמנה מהמשק להשתתף בעצה ובארגון ה"סדר". חשבתי שהדבר יצא לפועל בזמן ביקורנו בעמק בהצגת "הורדוס ומרים", אבל הביקור התבטל – התבטלה גם השתתפותי.

סדר פסח בעין חרוד - בשנות החמישים

מזמן מתעניין אני בחגיגות-עם שונות. חשבתי: יש לרכז תשומת לב לפורים – בתל-אביב, חג ביכורים – בחיפה, ופסח – בירושלים. 
ואולי לא טוב עשיתי, שריכזתי את תשומת לבי בעיקר בחגיגות בעיר. ביאליק המנוח התעניין מאוד בחגים ובחגיגות. לא פעם שוחחתי איתו בשאלות הללו. היה מתעניין בנתינת הדמות לשבת, הנהיג "עונג שבת" באוהל-שם. לא נמשכתי אחרי זה. ביאליק היה אומר, שיש לסמוך על המסורת; במשך דורות באו תמורות ושכלולים רבים בצורת החג, לכן יש לחשוב שהחג הגיע במשך הזמן לצורה מושלמת, שאין למצוא טובה ממנה.
נעשו בארץ ניסיונות שונים. בתל-אביב סדרו חגיגות שונות, אבל לא הייתה בהן ההשראה הדרושה. זוכר אני שלחגיגת הביכורים בחיפה הייתה בעמק התנגדות. הצעתי הייתה אז לשלוח משלחות לחיפה מהכפר. למעשה אין זה בא בכדי לבטל את החגיגות המקומיות. בעין-חרוד מתמסרים זה שנים לנתינת הדמות לפסח ברצינות הדרושה ול"סדר" של עין-חרוד יצא כבר מוניטין בכל הארץ, ואולי גם בחוץ-לארץ.

טקס העומר בעין חרוד

לטכס קציר העומר איחרתי. יצאתי הבוקר לשדה והחברים הסבירו לי בפרוטרוט איך הועבר הטכס. בלי ספק זאת הדרך הנכונה.
נכנסתי לחדר האוכל, כל מראהו – הקישוט בטוב טעם, השולחנות הערוכים – יוצרים השראה. ההמשך – הבאת העומר ע"י הילדים. בלי ספק זהו מה שצריך להיות ב"סדר" שלנו.
אני רוצה להעיר כמה הערות – ויש להבדיל בין התוכן ובין הצורה. עשיתם ניסיון להכניס את "התכנית" לתוך האכילה, בכדי לעשות אותה לא לגשמית בלבד. לפי דעתי יותר טוב להקדיש לחלק הרוחני את הזמן לפני האכילה ואחריה.
יש צורך להכניס תיאטרליות וחושש אני להשתמש במושג הזה לפניכם, כי הן אתם בורחים מהתיאטרון, אתם מייחסים למושג הזה תוכן שלילי ועבורי המושג הזה הוא חיובי. הזדמנתי לראות חגיגות בכפר בארצות שונות, גם ע"י סינמה. המומנט התיאטרלי בולט בהן. יש לדאוג להכנסת המומנטים הללו בטכס הקציר.
למשל: לסמן את החלקה בשדה, להעמיד את החרמשים במרכז, לקשט אותם במיוחד, להכניס תזמורת חלילים (פיקולו), גם בתהלוכה, גם בשעת הטכס, ואולי צריך היה רק חלק מהקהל ללוות את הילדים וחלק השני – לפוגשם בשדה.ואשר לחדר האוכל – קשה להיות אחראים בעד ציבור כה גדול של חברים ואורחים. הילדים לפי דעתי, צריכים להיות במרכז, נראים לכולם. יש להושיב אותם במקום מוגבה, אך הם ישבו על ספסלים נמוכים. רציתי מאוד לראות את הילדים, אבל הם "הלכו לאיבוד" עבורי. אני בעד סידור הבמה. 
 

חדר האוכל מוכן לקבל את החוגגים

שמעתי התנגדות מפי אפתי, הוא חושב שהכול צריך להיות מתוך הקהל עצמו. הייתי מציע לסדר במה גדולה וגם עליה שולחנות ערוכים ועל ידם צריכים לשבת (מתקשה להציע מי), אולי מזקני הישוב (החברים מעירים בצחוק, שאף אחד לא ירצה להיכנס לחשבון הזה...).
ואולי מהוועדה המסדרת, העיקר הרוח המחייה צריכה לצאת מהמקום המוגבה הזה.
התשובה על הקושיות מצוינת בתוכנה, אבל כאשר תשובה זו הופכת להיות נאום, אזי זה מעורר התנגדות. לפי דעתי, היה יותר טוב לו היה מקריאים תשובה מנוסחת מראש, ולא רק ע"י איש אחד, אלא ע"י וועדה ספרותית מיוחדת, ואין צורך לשנות כל שנה.
השתתפות הילדים בהקראות ובדקלומים אינה מתאימה לטכס, זה יותר מתאים לחגיגה בבית-הספר או חגיגת הקבוצה.

המאלמות את האלומות - עין חרוד שנות הארבעים

ההכרזה: "זכור" טובה, אבל אין זה צריך להיות מתוך פינה. היה הרבה יותר מתאים לו המכריז היה קם והיה מכריז בקול רם, כמו יהודי המברך "קדוש".
מסירת העומר למקבלי העומר. היה טוב לו הילדים מסרו את העומר אחד לשני בתנועות שירה ובצורה זו היה מגיע למקבלי העומר.
מוסיקה טובה משרה מצב רוח, וטוב לעבור ממוסיקה מינורית למז'ורית.

המקהלה בהופעה בפסח