בעקבות שודדי הסוסים

הבוקרים - איציק רוזנבלום איציק שפרן שי רם

סיפור הבילוש הזה קרה גם קרה.יום אחד לפני הרבה הרבה שנים....בשנות השמונים..

בעקבות הפשע 

כבר נאמר שהחיים הם הדרמה החזקה ביותר. הסיפור שיסופר פה יכול היה להופיע בכל סיפורי הבלשים המרתקים ביותר, אך ההבדל הגדול הוא שכאן הסיפור אמיתי ולקוח ממציאות, שלצערנו אנו נתקלים בה לעיתים תכופות. ועוד, בסיפורי בלשים תמצא לא פעם מרדף חסר נשמה, ואילו כאן, האהבה לבעלי חיים שנגנבו הרעידה את אמות הסיפים.

הסיפור מתחיל בקיבוצנו עין השופט. הסוסים רועים בחלקתם, גדורים בגדר תיל. בסביבות עשר בלילה הוזעקו עובדי הבקר בשל סוסים שנמצאו מחוץ לגדר.

שני נערים שחשו למקום, הכניסו את הסוסים והבחינו ששתי הסוסות- שרון וכנרת חסרות. בנוסף שני אוכפים נגנבו מהמחסן. ההתרגשות הייתה רבה. איציק שפרן הזעיק את אלישע שפירא, שנמצא בתל-אביב, לבוא לעזור בחיפושים. החבר'ה התארגנו בשני ג'יפים, אחד נסע בכיוון משמר-העמק, השני נסע בעקבות הסוסים.

מכאן יסופר הסיפור מפי איציק, שהיה הרוח החיה במרדף ועקב בערנות אחר כל ההתפתחויות:
"עקבות הסוסים אבדו לנו מדי פעם ביערות והחיפוש היה קשה. ביערות האדמה מהודקת וקשה להבחין בעקבות. כל הלילה הלכנו בעקבות הסוסים כדי להשיגם.
ידענו שהגניבה בוצעה רק מספר שעות לפני שהתחלנו בחיפושים ומאוד קיווינו "לעלות" על הגנבים מהר. 
לפי העקבות ניכר היה שהגנבים מכירים את המקום, אבל לא את השטח.
הם "התברברו" ביערות ולא הצליחו לעלות על הדרך הנכונה. העקבות הובילו לשטח בור והיה קשה להבחין בהם בחושך. החלטנו להפסיק בחיפושים ולהמשיך בבוקר.

הבוקר איציק רוזנבלום

שי (רם) ואיצל'ה (איציק רוזנבלום) היו בוגרי יחידות קרביות, הקשורים לענף הבקר בכל לבם. הם החליטו להמשיך ולחפש את העקבות. במשך כל הלילה חיפשו את מקום החצייה של הסוסים בכביש משמר העמק-מגידו, תוך הנחה שהגנבים פנו לכיוון ואדי ערה. חיפשו ולא מצאו זכר לעקבות.
 עם אור ראשון הם חזרו למקום שבו נפסקו העקבות וגילו עד מהרה, שהעקבות מובילות בכיוון העמק בדהירה רצופה. לעזרת שי ואיצל'ה הוזעק כוח ממשמר הגבול של עפולה, אבל לקיבוצניקים הצעירים לא הייתה סבלנות לחכות לכוח המשטרתי והם רצו בעקבות הסוסים, כשהמגבניקים נוסעים אחריהם.
העקבות הובילו לכפר גדעון, ומשם לכפרים הערביים ג'ייבלי ודבוריה. שני החבר'ה הצטיידו בפרוז'קטור, עברו מאורווה לאורווה וחיפשו בכל מקום שאפשר היה לחשוד שיש שם סוסים.
הכפריים הציצו בחשד ושאלו מה מחפשים. הם נענו שחבר שלנו הלך לאיבוד ומחפשים אותו. לא רצינו לפרסם ברבים שמחפשים סוסים, כי אז השמועה הייתה עושה לה כנפיים, וכן לא רצינו שיזהו את שם הקיבוץ ממנו הם באו. 
הסוסים לא נמצאו והשניים, עייפים מלילה ללא שינה, חזרו הביתה להחליף כוח.



למחרת חזרו לאותו מקום והמשיכו בחיפושים. בשעות הצהרים התיישבו בצד הדרך להטיב לבם במלון קר ולטכס עצה מה עושים. להפתעתם הם מצאו על הדרך את עקבות הסוסים. העקבות הובילו בין קיבוץ עין דור לגזית. לשמחתם הם מצאו גם שתי שמיכות שנפלו לגנבים בשעת הדהירה בשדה.

העקבות הובילו לבית ספר כדורי. בבית הספר אומתה ההשערה שאכן השניים עברו בשעות הצהרים של יום האתמול, ביקשו מים, וילדים רבים התקהלו סביבם. הילדים מסרו שהרוכבים היו לובשי מדים והיו בדרכם לצפת. על סמך המידע הזה הניחו הבחורים שהכיוון הכללי הוא צפת, והתחילו לחפש מצומת גולני צפונה. מסתבר שהגנבים הטעו אותם, והם בזבזו חצי יום בחיפושים בסביבה.

האפשרות של צפת ירדה מהפרק והוחלט ללכת בכיוון טבריה. באזור קיבוץ לביא נפגשו שי ואיצ'לה עם חיילי מג"ב של משטרת עפולה, שהגיעו לשם בעקבות החיפוש אחר הסוסים. מתחקיר של אנשים בקיבוץ לביא הסתבר שהם ראו את הסוסים בכיוון כפר זיתים.

יום שישי בצהריים, צוות בוקרי עין השופט התכנס לדון במצב. הוחלט לשלוח צוות מחפשים נוסף, שיחליף את הצוות הנמצא בשטח כיומיים וחצי, עם שעות שינה ספורות.
מאוסף העדויות הסתבר שהגנבים רכבו כמעט עשרים וארבע שעות ללא הפסקה. כאשר הגיעו לאזור בית הספר כדורי, כבר לא חששו שרודפים אחריהם ורכבו בגלוי בצד הכביש, ובתוך אזורים מיושבים.

ענת ינאי ועודד דיין

אלישע יצא בראש צוות המחפשים השני, והגיע למשטרת לטבריה.
התורן במשמרת השבת היה מושבניק מכפר זיתים, שעבד יום קודם בשדהו, וראה את שני הרוכבים שעברו לידו, ושאלו איך יורדים מכפר זיתים לגינוסר.
המידע של השוטר היה מאוד חשוב לצוות המחפשים, כי לפי לוח הזמנים הוא ביטל את האפשרות שהגנבים הגיעו לטבריה.

אלישע התחיל לחפש מצפון לטבריה, גינוסר והלאה. ליד טבחה נתגלו שוב עקבות בסמוך לכביש. כדי לבטל את האפשרות שהרוכבים פנו מצפון הכנרת לרמת הגולן, נכנס הצוות למסעדה שעל אם הדרך, שם הם קיבלו תשובה שלילית – הסוסים לא נראו בשטח. מהמסעדה הם צלצלו לוורד הגליל לשאול האם ראו את הסוסים ורוכביהם. ענו להם בחיוב.
אתמול נראו שלושה קילומטר מראש פינה, בשעה שמונה בערב, שני רוכבים עם אוכפים בלי שמיכות, בדיוק מתאים לתיאור.
בראש פינה קיבל הצוות אישור שאכן הרוכבים עברו במקום. בעשר וחצי בערב הם דפקו בדלתו של אחד הידידים שלנו מראש פינה, שנתן להם אתרים אפשריים למחבוא בדרך לצפת - מחצבה נטושה וחצר גרוטאות. כל האתרים נסרקו ולא נמצא דבר.

החבר'ה החליטו שהם נכנסים לשאול מכר שיש לו מכלאת בקר, שאולי יוכל לעזור. 
סמוך מאוד לצפת, ממש בירידה מהכביש, צעק גלי צור, המוסדניק שבחבורה, "הנה הסוסה!" עצרו את הג'יפ, בדקו ומצאו את שתי הסוסות קשורות לאבנים, עשרים מטר מהכביש.

השמחה הייתה רבה. הסוסות הועברו ללינת לילה למכלאה של ידידנו, ואלישע הלך למשטרת צפת כדי לאתר את החשוד בגניבה.

עדר הבקר יוצא למרעה- צילום יאיר שזר

כאן מתחיל הסיפור להיות קפקאי.
לשוטרים של צפת יש שבת. גניבת סוסים זה לא מקרה רציני כל כך, ולהשיג צו חיפוש זה לא דבר קל. בארבע בבוקר החבר'ה ראו שהעניין מסובך והתקפלו הביתה.
בבוקרו של יום השבת חזר צוות, מתוגבר במשאית, להחזיר את הסוסים, ולהמשיך בחיפוש אחר האוכפים. השיגו אישור מבעל הבית, שלידו נמצאו הסוסים, לחפש בביתו. בחיפוש שטחי נמצאו במחסן ליד הבית שתי שמיכות, שעל אחת מהן היה רקום "מוסד הרי אפרים". אלה השמיכות מהפריצה הקודמת שנעשתה באורווה, אך על אף כל זאת החשוד הכחיש כל קשר לגניבה.
החבר'ה נטו להרים ידיים ולהשאיר את הטיפול למשטרה. כמה ילדים שנלוו לנסיעה, ישבו בחוץ בצל העצים. אחד מהם ראה רצועת עור משתלשלת מתוך שובך היונים. הילד הסקרן, בעל העיניים הבולשות, רץ לספר לאיציק. איציק עלה לשובך ומצא את שני האוכפים שלמים. 
כאן החשוד נשבר, החל למרר בבכי וטען שהוא חובב סוסים, ומתוך חיבה לקח את הסוסים. איציק הגיב בזעם רב: "אדם שאוהב סוסים לא ירכב עליהם במשך עשרים וארבע שעות, מאה  קילומטר ברציפות, לא "יקרע" להם את הרגלים בדרך לא דרך, ובלי שמיכות. אי אפשר לאהוב סוסים אם כך מתעמרים בהם."
(נכתב בשנות השמונים)

מזמור לגנב הסוסים (לפי המנגינה של "חדווה הקטנה")

בערב הילדים אל האורווה הגיעו
שרקו הם לסוסים שריקה של אהבה.
עצרו לרגע קט, וברוב קשב האזינו,
אך לא שמעו צניפה שכרגיל היא התשובה.

החלו דואגים מאוד, שמרו על קור הרוח
חסרות כאן שתי סוסות, וגם השער פה פתוח
אבל הפעם לא ניתן שידפקו אותנו
הזעקנו הבוקרים ואחריהן מיד יצאנו.

בא שם גנב שחשק לו בסוסים
לא ידע שיסתבך עם הבוקרים
כי לאורווה להיכנס זה ביש
ולפעמים צריך מפתח
לגנוב סוסים, רצית חנטריש
ת' לא גנב ת' סתם פיסח

בליל חצי ירח יצאו הם חרש חרש
רכבו לתוך היער ולמזרח פנו
בעמק יזרעאל חנו כשזרחה השמש
על העקבות של הסוסים שאמש נגנבו..




הפעם לא נסכים ונחושה החלטתנו
למצוא את הסוסים אשר חפץ בם גנבנו
כי לא נרפה עד שהלז ייפול כך לידנו
ובמאה מיתות שונות ועוד נענישהו.

וכך ליד עפולה בדרך לכנרת
סיפרו שני ילדים שברוכבים הם שם פגשו
מיהרנו אז לטבריה וחשבנו שאחרת
הם יתחבאו בלילה ואחר כך יברחו.

שוב על עקבות עלינו בדרכנו לראש פינה
הנה ברור שכאן פנו הם שמאלה לא ימינה,
פתאום בצד הכביש צפת עומדות אותן מצאנו

תפסנו במושכות ואל העיר אותן הובלנו.