לדרוזים באהבה (חלק רביעי)

ציירה עפאף אבו רוקן בת 15 - אורט עוספיה

החומרים נאספו בשנות השמונים לחוברת על הדרוזים

אמרות ואגדות דרוזיים

צייר כאמל חיר בן 13 מכפר סמיע

עדיף אויב חכם מאשר חברים סתם.* 

יש חיים מתים ויש מתים חיים; עדיף להיות מת חי מאשר חי מת.
*
ההורים הם היסוד של הבניין; המשך הבניין תלוי בך או בסביבה.
*
ההגדרה, אם לחיוב ואם לשלילה, היא תמיד בהגזמה.
*
הרושם הראשון הוא המבוא לשאר הדברים.
* 
היופי והטוב משתנים בעיני האנשים; הגשם בעיני הפלח וזריחת השמש בעיני השומר; ושקיעתה בעיני הפועל; והחופש בעיני האסיר; והבריאות בעיני החולה.
*
השתדל לא להתנצל, זה יחסוך בעיות.
* 
המחשבה -  חובה; הבנייה -  קשה; ההריסה -  קלה; והדעה -   זכות.
*
אסור ללכת בניגוד לזרם, מותר להטעות את הזרם.
צריך להיות חשדן, כי אין דבר מונח סתם.
*
החיים הם ענן בדרכו להרים הגבוהים;
* 
האנשים המגיעים ישר למעלה, קשה להם לדעת מה מתרחש למטה.
*
מה שכתוב על המצח תראהו העין, ומה שרואה העין כתוב על המצח.
*
תן לזמן לעשות את שלו, אבל אל תוותר על שלך.
*
הלחץ החיצוני מגבש את העניין הפנימי; הלחץ הפנימי נמצא תמיד בסכנת פיצוץ.
*
דת ואלוהים כמוהם ככובע פלדה -  הוא קיים בכל צבא, חלק משתמשים בו וחלק לא, אבל במלחמה כולם חובשים אותו.
*
המנהגים והמנהיגים והנהגים -  כל עוד אינם עושים תאונות הם טובים.
* 
אם החוקר אינו מסוגו של הנחקר, הוא נמכר.
*
קל להפעיל את הקנאה וקשה להסתיר אותה.
* 
השתיקה במקום חדש -  תמרור להמשך הדרך.
*
גדולתם של הגדולים -  שהם חושבים עצמם קטנים.
*
חברך אינו לימון, אל תסחט ותזרוק אותו.
*
הזמן אינו חוזר על עצמו, רק מצבים יכולים להזכיר מצבים.
*
הגבר עושה דברים שהוא חושב כי מותר לו לעשותם כיוון שהוא גבר, וכן האישה. הגרוע הוא, שהאישה מתחילה לחשוב עצמה לגבר.
*
קו האמצע הוא הקו הטוב ביותר, שממנו אתה יכול להגיע בשעת הצורך לשני הצדדים.
*
אין אנשים צנועים, יש רק שחקנים טובים.
*
כדי לקוות יש צורך במחשבות, בעבודות ובעובדות.
*
כל מי שעושה עשוי לטעות; מי שלא עושה, טועה כל הזמן.

*
מהתערובת יוצאים צבעים יפים, אבל היא נשארת תערובת.
*
במקרים מסוימים אסור לך לעצור את הטעות, כי הדבר יגרום לעוד טעויות.
*
אנשים רבים שאינם בחיים חשבו כי בלעדיהם אי אפשר להמשיך לחיות.
*
שיא האסון -  הוא האסון הנוכחי; אבל אין שיא לאסון.

חיראם אבו סעד בן 15- אורט עוספיה

*
תכנן דברים התלויים בך ושלך, ולא בהם ושלהם.
*
נושא ההפתעה קשור לחוסר המחשבה.
*
עדיף לא ללמוד מאשר ללמוד לא נכון. 
*
האומץ והעקשנות הם ידע או חוסר ידע.
*
הניסיון הוא יסוד ההגיון בכל מקום.
*
אל תפחד ממה שאומרים לך; היזהר ממה שלא אומרים לך.
*
אל תנצל את כל הטוב עד הסוף, כי הסוף של הטוב אינו טוב.
*
אל תגיד לבחורה שלך כל מה שאתה חושב עליה לחיוב. תמיד היא תרצה לשמוע עוד, ואסור שייגמר לך.
*
אל תיתן לבחורה שלך לכוון את העניינים שלכם, ואל תיתן לה להרגיש שאתה מנהל את העניינים.
*
אל תתייחס לצבע; היזהר מצביעות.
* 
אל תתנחם במה שיהיה; למד ממה שהיה.
*
אל תתבייש במה שיש לך, ואל תתבייש במה שאין לך.
*
אל תרחיק את הדברים הקרובים אליך, ואל תקרב את הדברים הרחוקים ממך.
* 
אל תתפלל כשקשה לך; התפלל גם כשמתחשק לך.
*
אל תתחשב במה שנאמר; הסתכל במה שנעשה.
* 
אל תצחק מהנמוכים ממך, ואל תיתן לגבוהים ממך לצחוק עליך.
*
אל תעניש את כולם באותו עונש, כי עונשו של השני הוא נופש לשלישי.
*
אל תתלהב, כי ההתלהבות גוזלת מהמחשבה.
*
אל תנצל את הכוח לרוח.
*
אל תספר דברים המעניינים רק אותך, כי מעניין לשמוע סיפור מעניין שאינו מעניין את המספר.
*
אל תדריך את הכועסים עליך למצוא אחד את משנהו; הם יעשו זאת לבד ומהר מאוד.
*

נינה חמדאן בת 15 - אורט עוספיה

אל תתחב אפך לעבודתו של אלוהים; גם הוא אינו יודע מה לעשות עם האנשים.
*
אל תחשוב שמה שהגיוני לך הגיוני לאחרים, כי גם זה שעשה את ההגיון לא חשב בהגיון.
*
אל תדרוש ממנו יותר ואל תיתן לו יותר, כי המיותר תמיד מיותר.
*
אל תרגיז אותו בדברים המרגיזים גם אותך.
*
אל תחשוב רק על היום, כי מחר תצטרך לחשוב גם על אתמול.
*
אל תשפוט אותו לפני שתשמע ותראה אותו.
*
אל תאמין לכל החושבים שהם יודעים מה יהיה בעולם ויש להם תכנית עבודתו של אלוהים; כי אלוהים עובד בלי תכנית ואלה התוצאות.

כיצד הציל אבו אבראהים את תושבי דליית אל-כרמל

בכפר דליית אל-כרמל יש מקום קדוש, הלא הוא קברו של אבו אבראהים, הנחשב לנביא בקרב תושבי הכפר. 
כשהיו אנשי הסביבה מתקיפים את הכפר, כדי לגנוב עזים ולגרום נזקים וצרות לאנשי המקום הדרוזים, היה אבו אבראהים מגן על בני הכפר ומכשיל את אויביהם. דבר זה חזר ונשנה כמה פעמים, וסופר הן מפי אויבי הכפר והן מפי אנשיו. והנה סיפור על אחד המקרים שאירע לאנשי טירת הכרמל המוסלמית. סיפור המאשר את עזרתו של הנביא לדליית אל-כרמל.
פעם התאספו אנשי טירת הכרמל המוסלמית אום-א-זינאת, איגזים ועין הוד וניסו לגרש את הדרוזים מהר הכרמל. הדרוזים היו אז מעטים מאוד, ומספרם אל מול המוסלמים היה קטן ודל.
ניסו המוסלמים לפרוץ אל דליית אל-כרמל ולא הצליחו.
בשיא התקפתם נעצרו, פנו לפתע אחורנית וחזרו על עקבותיהם.
חלפו שנים אחדות, וכאשר שב השקט על כנו נפגשו כפריים דרוזיים מדליית אל-כרמל עם תושבי טירת הכרמל.
-  מדוע לא יכולתם לפרוץ אל כפרנו? שאלו הכפריים הדרוזיים.
סיפרו להם אנשי אום-א-זינאת: כאשר התקרבנו אל מבואות הכפר, ראינו אדם בעל זקן יוצא לקראתנו, ומין אש יוצאת ממנו. אש זו סינוורה את עינינו, עד אשר לא יכולנו להתקדם אל כפרכם. חזרנו אז על עקבותינו.
הבינו אנשי דליית אל-כרמל מיד מי היה האדם בעל הזקן . . .
כך הציל הנביא אבו אבראהים את דליית אל-כרמל מאויביה.

נהיל מנסור בת 15 - אורט עוספיה

שלמה המלך והאוח
שלמה המלך ידע חכמה רבה ודיבר בשפת החיות עם כל חיה בלשונה.
יום אחד בא המלך אל האוח וביקש ממנו: הבא לי את הציפור היפה ביותר בעולם.
הסכים האוח והלך לחפשה.
לאחר כמה ימים חזר האוח, הביא אתו את בנו ומסרו לשלמה המלך. התפלא המלך ושאל: מה הביאך לבחור בעוף זה כעוף היפה ביותר בעולם?
ענה האוח: ראה, מה יפות עיניו הצהובות כזהב, שערותיו החלקות כמשי וגופו החזק כארז.
צחק שלמה המלך ואמר:  אכן, אמת הדבר, כי "הקוף בעיני אמו -  צבי!"

הנמר ובן חוטב העצים

איש ואשתו הלכו ליער להביא עצים ולהתכונן לחורף הממשמש ובא.
היה לבני הזוג ילד קטן, ולא ידעו איפה להשאירו. מה עשו?
לקחו אותו אתם והתחילו לחטוב עצים. בהיותם שקועים בעבודתם לא שמו לב לילד שהתרחק מהם.
כאשר רצה לחזור אליהם, חיפש אותם ולא מצאם. חיפש וחיפש, אך תעה ולא חזר אליהם. בדרכו פגש אותו נמר בודד. שמח הנמר לפגוש את הילד ולקח אותו אל מערתו.
כאשר סיימו ההורים לחטוב את העצים, באו אל מקומו של הילד ולא מצאוהו.
 קראו לו בשמו ולא נענו. הזעיקו למקום את בני הכפר והכל חיפשוהו, אך הכל לשווא. כשנואשו, חזרו המחפשים לבתיהם ואתם גם הוריו המסכנים של הילד.
מדי יום ביומו, בבוקר השכם, היה הנמר יוצא ממאורתו ומביא פירות לילד ומכין לו גם מאכלים אחרים.
כך חי הילד במערה עם הנמר במשך כמה שנים, מבלי להכיר, לא אדם ולא בעל חיים, זולת הנמר שגידלו.
כאשר נתבגר הילד, התחיל לחשוב על עצמו ועל מוצאו.

יום אחד, כאשר יצא הנמר בבוקר, קם הילד ועזב את המערה. כאשר הגיע לכפר הסמוך, שאל על הוריו וסיפר את סיפורו. בדבריו שיבח את הנמר שהיטיב עמו.
אנשי הכפר זכרו את הילד שאבד ביער, ובישרו מיד להורים את הבשורה. באו ההורים, הכירוהו ושמחו: בננו אתה!

לקחו ההורים את הילד אתם, סיפרו לו את קורותיהם ושאלוהו: מה היה לך ואיפה היית?
סיפר להם הבן: הייתי במשך השנים שחלפו עם נמר במערה, אך אינני יודע כיצד הגעתי אליו ומי הביא אותי לשם. הנמר היה טוב אליי.

החליט האב בלבו: הנמר הוא אשר גנב את בני וגרם לי סבל וייסורים במשך שנים רבות. נקום אנקום בו. בן מוות הוא.
נטל האב את רובהו וביקש את בנו: הובילני אל מערת הנמר.
הלכו השניים ומצאו את המערה ואת הנמר בה. כאשר ראה הנמר את "בנו" לאחר שלא ראהו במשך יומיים, שמח מאוד על שחזר אליו. אך בו ברגע הוא קיבל כדור בראש מרובהו של האב.
הסתכל הבן לעבר "אביו" שגידלו והנה הוא מתבוסס בדמו. הסתכל הבן לעבר אביו-מולידו ואמר: חיה טורפת הוא הנמר, אך האדם אכזר יותר.

צייר סדוקה חמאדאן בן 15- אורט עוספיה