 |
נהגים מהתנועה הקיבוצית ששרתו בצבא הבריטי |
זיכרונות מהשבי
יחזקאל ניימן שהיה נהג בשרות הצבא הבריטי נפל בשבי– ב-1941
יחזקאל ניימן נפל בשבי
הגרמני בזמן מלחמת העולם
השנייה -
מספר על תקופת השבי :
שלושה ביסקוויטים ליום
השהייה שלנו ביוון ארכה שמונה חודשים. בינתיים הגרמנים התקדמו במהירות לתוך הבלקן, וביום בהיר אחד הודיע לנו המפקד שאנחנו בשבי. התברר לנו שגם היחידות הארץ-ישראליות האחרות ה"חפרים" – ובתוכן בן אהרון, שמעון הכהן (מבנימינה) ושמעוני – אלה שלושת הקצינים האחראים שאף הם נשבו. סוורים ארץ- ישראליים, שהספיקו להיות רק שבועיים ביוון – גם הם נפלו בשבי.
לקחו אותנו לגרמניה בקרונות משא וצופפו אותנו כמו בקר. הימים היו די חמים. לדרך נתנו לנו שלושה ביסקוויטים (ליום?) איזה יום? בכלל, היינו עוד די רעבים מקודם, ויש שגמרו את המנה אחת-שתיים. העיקר, שנים-עשר יום לא אכלנו שום דבר. הגענו למחנה מסודר שהייה מיועד לשבויים, עם בנינים של ממש. היו גם מקלחות. היינו כ3500- שבויים, אבל עוד כ 50000- שבויים היו שייכים למקום, שנחשב כמרכז. שם היו גם בתי החולים ושאר השירותים.
 |
חלוקת חבילות לשבויים |
היהודים נשלחו לעבוד ב"אדולף היטלר קאנאל" (תעלת אדולף היטלר) באיזה מקום בשלזיה. ביצענו עבודה יפה והגרמנים התפלאו ואמרו: "אלה יהודים אחרים!".
כשגמרנו עבודה זו כעבור כמה חודשים, נשלח חלק מאתנו למכרות הפחם. שמענו שהרוסים מתקרבים לכיוון שלזיה. ביום שהוציאו אותנו מהמחנה כבר הגיע לאוזנינו ממרחק רעם התותחים הרוסים. צעדנו מה7- בינואר 1945 ועד ה7- במארס שלושה חודשים. זוג הנעליים האנגליות שלי החדשות עם סוליות כפולות – נקרעו לגמרי… שכבנו בחוץ, בכפור, כמו בהמות. בהליכה הזו חלה אגב יוסף אלמוגי, קיבל התקפת אפנדיציט ופחד שהגרמנים יחסלו אותו. יש לציין שהגרמנים טיפלו בו יפה, לקחו אותו לבית חולים ועשו כל מה שצריך… ידענו על אושוויץ ! האנגלים והפולנים סיפרו לנו על כך.
ידענו על כל מה שמתרחש. בצריף שלנו היה דגל ישראל, מפה עם ציון החזית, וקצינים גרמנים שוחחו עמנו. היו לנו מקלטי רדיו במחתרת. קיבלנו "ניוז" כל בוקר וערב. גם קיבלנו עיתון גרמני. אני קיבלתי "פעלקשע באוברטר" (עיתון המפלגה הנאצית).
 |
כסף שהשתמשו בו במחנה השבויים |
ובכן ב7- במרץ הגענו לסוף ה"מארש" וישבנו בבוואריה במחנה בטירינגן. היו שם משוחררים מכל העמים. רעבנו. בשחרורי שקלתי 40 ק"ג. התברר לנו אחר כך, שלגרמנים היה הכול, ואילו אנו היינו גל עצמות.
ומה היה המשך הדרך? שהינו עוד שבועיים בגרמניה. אחר כך עם תום המלחמה לקחו אותנו במטוסים לאנגליה. רצו שנעשה כל מיני עבודות. התמרדנו, כי בסמוך לנו היו שבויים גרמנים. הצבענו עליהם : שהם יעשו, הרי עבדנו בשבילם בגרמניה.
באנגליה זכינו להיות עדים ליום הניצחון, איזו שמחה."
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה