 |
בני האריסים שחיו בג'וערה |
בצד הדרומי של הגבעה היה עדין הכפר הערבי ג'וערה, כפר של חושות. בנינו גדר סביב המחנה עד לגבול החושות. מסביב למחנה הקמנו עמדות שמירה, על הבית הגדול היו עמדת שמירה ופרוז'קטור. היה לנו קשר איתות עם קיבוץ שריד.
את הבית שיפצנו למגורים. למטה היה המטבח, אבנים שימשו כמושבים. מתחת היה הסליק הראשון. מצד מערב היו הצריפים למגורים מוקפים "ביצורים" (גדרות אבנים ) והיה גם מגרש אוהלים.
ברל ממשיך ומספר:
בסופו של יום זה, חזרתי עם קבוצת חברים לחדרה עם חששות ודאגה רבה לקבוצה שנשארה מבודדת כשבכפרים הערביים סביב-כפרין,דלית-אל-רוחה, ריחניה, שלטו אז הכנופיות.
בתקופה זו קרה המקרה של חטיפת משפחת לייזרוביץ ובה שלושה ילדים. האבא היה קצין משטרה במחנה אסירים ליד עתלית.
אנשי כנופיית אבו דורה חטפו אותו עם בני משפחתו. כנראה שאת המבוגרים הוציאו להורג. את הילדים שחררו בשדות משמר-העמק והם הגיעו לפנות בוקר לקיבוץ.
כגזבר הגעתי מדי פעם לג'וערה לכמה ימים בשבוע. כדי להגיע לג'וערה הייתי נוסע באוטובוס חדרה לחיפה ( ולפעמים הזדמן טרמפ באוטו משא שלנו ), ומחיפה באוטובוס ליוקנעם.
הכתובת שלנו ביוקנעם הייתה מאפיית קרמר. שם חיכינו עד שהזדמן רכב כלשהו לנסיעה דרך רמת השניים, עגלה או משאית, עד לג'וערה.
את הדרך ממשמר העמק היינו עושים ברגל. מדי פעם יצאה עגלה עם סוסים ליוקנעם, עד למאפיה של קרמר. ביום שנהרגו לולק ואפרים, בשמענו את היריות מכיוון רמת השניים ראינו מגג הבית את הפרדות עם העגלות בריצה מבוהלת ובאחת מהן הגיעו ברוך ומישה.
 |
ההלוויה של לולק ואפרים |
בתקופה הראשונה היינו יורדים עם עגלה לבאר א להביא לג'וערה מים בחביות. מאוחר יותר, ניקינו את מעין עין סוס. המעיין היה מוזנח, מלא בוץ.
אחרי שניקינו אותו ושאבנו את שאריות הבוץ הוספנו קירות בטון וגג, והתקנו משאבה וצינורות להעלות את המים אל מיכל שעמד על גג הבית הגדול.
 |
המשאבה שעזרה למים להגיע לג'וערה |
 |
מנקים את הבריכה (בית המכשפה) |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה