עלילות מסע התמרים

בן ציון ישראלי בוחן עצי תמר בגיזה שבמצרים 1937

מסע התמרים

על פיתוח ענף התמרים בארץ ישראל:

בשנת 1924 הביא יוסף וייץ לארץ ממצרים חוטרים. הקליטה הייתה קשה. בכנרת נקלטו אחדים ומהם יצאו חוטרים ששימשו לפיתוח מטע תמרים. בן ציון ישראלי, חבר קבוצת כנרת, עסק בענף התמרים וחלם על הכנסת התמר כענף חקלאי חשוב לחקלאות הארץ. בן ציון ישראלי נסע לעיראק בשנת 1933 וקנה שם כמות קטנה של חוטרים שהובאו לכנרת. בשורת מסעות נוספים קנה ישראלי אלפי חוטרים נוספים בעיראק ובמצרים, אך שיא פעילותו היה לאחר קום המדינה, בשנת 1954, כאשר נסע דרך איראן לעיראק תחת זהות שאולה, כי הרי ישראל ועיראק היו אויבות, ורכש כ-70,000 חוטרים שהובאו בסיכון רב לישראל. 
חברו להרפתקה היה יאני אבידוב, איש נהלל, והסיפור כולו, סרט מתח אחד גדול, מסופר בספרו של יאני אבידוב "עלילות עיראק". בן ציון ישראלי לא זכה לראות את התמרים שנרכשו בעיראק מגיעים לישראל. הוא חזר לישראל לפני שהחוטרים הועמסו על אוניה ונהרג באסון המטוס במעגן ביולי 1955. יאני אבידוב, שהיה עמו באיראן בעת הרפתקת רכישת החוטרים המשיך לבדו, וסוף הסיפור הוא, שאוניה איטלקית העמיסה את החוטרים במהירות בזק ועם שטרי מטען מפוברקים, לפיהם החוטרים מיועדים לאיטליה עברה בשלום את תעלת סואץ והגיעה לישראל. 
עשרות אלפי החוטרים שהגיעו לישראל הם היסוד של ענף התמרים בישראל, ואת זאת יש לזקוף לזכותם של בן ציון ישראלי ויאני אבידוב, שסיכנו אישית את חייהם בנסיעתם לעיראק, מדינת אויב, בזהות מושאלת, כדי להביא את התמר לישראל.
(מהאינטרנט)

פרק מתוך הספר של  יאני אבידוב-עלילות עיראק-הוצאת עם - עובד 1959

....אך נכנס בן-ציון לחצר , מיד ישב לארוז את התמרים שהביא עמו. הוא עשה זאת בקפדנות רבה,עטף כל תמר ותמר לחוד וארז את הכול בקופסאות אשר עתה התברר כי הביאן למטרה זו בילקוטו מטהראן.
הערב השני של חג השבועות עמד כולו בסימן האיבה שהשתררה סביבנו. 
שוב בילינו את הערב על שפת התעלה, אך הפעם ישבנו מדוכדכים ומחרישים, איש-איש מסוגר בתוך עצמו ונתון להרהוריו. ורק בן ציון לא הרגיש בשום דבר. 
הוא היה שקוע בתמריו ובסיכומו של היום הגדול שעבר עליו במטעי המוזאפטי.
למחרת התחלנו לברר את האפשרויות לרכישת החוטרים. ידענו מראש,שבעניין זה ניתקל אף כאן בקשיים גדולים, אם כי לא נזקקנו להעבירם מגבול לגבול,  כבחור משאהר.
כאמור שומר כל אזור ואזור על המונופולין שלו, לבל תקופח פרנסת תושביו,והזן מוזאפטי, גאותו של אזור קרמאן, נשמר בקפדנות יתירה עד שאין מרשים אפילו להעביר את חוטריו למקום אחר בתוך פרס גופה,ולא כל שכן מחוץ לגבולותיה. 
מלבד זאת הסביר לנו יהודי מבאם,שהוא אמנם בעצמו בעל מטע,שהרי מחצית הגן רכושו הוא, אלא שאין לו כל דריסת רגל במשתלה,השייכת כולה לשותפו הפרסי. 
כששאלנוהו לטיבה של חלוקה מוזרה זו הוסיף והסביר לנו, כי המטע שייך אמנם למשפחתו מדורי דורות, אלא שבתור יהודי אסור לו לקנות קרקעות נוספות ולהרחיב את גנו,ועל כן אין ברשותו חלקת אדמה לנטיעת חוטרים חדשים, וכמוהו כן יתר בעלי המטעים היהודים כאן, כל המשתלות מוחזקות בידי פרסים בלבד.
אכן,לו גם היו החוטרים בידי היהודי שלנו,לא הייתה לנו כל זכות לדרוש ממנו שימכור לנו אותם,שכן לפי חוקי המקום הייתה זו עבירה חמורה מאוד.
מתוך השיחה נודע לנו,כי בכפר הזה ישנו בעל- מטעים אחד תקיף ועשיר גדול, השולט למעשה על רוב המטעים במקום ורוב הכפריים הם אריסיו והוא "מלך התמרים" כאן.
בן ציון החליט לגשת אליו בלוית מתרגם ולנהל עמו את המשא ומתן על מכירת חוטרים.
אני התנגדתי להצעה זו וטענתי,שלא תצמח ממנה ברכה; יתר על כן בדרך זו עלולים אנו לעורר נגדנו את אנשי המקום ולחסום כל דרך אחרת לפתרון הבעיה.

שתילי התמרים מגיעים לקיבוץ כינרת

אך בן ציון לא נכנע. הוא האמין בלב שלם,כי יעלה בידו להשפיע על אותו תקיף.
לבסוף הוסכם שילך רק אחד מאתנו,שכן מוטב שהלה לא ידע על מציאותו של השני,כדי שיוכל לפעול בדרכים אחרות במקרה ששליחות זו תיכשל. מובן מאליו שבן ציון דרש כי הוא יהיה השליח.
ואמנם,היה גם הגיון מה בפנייה אל האיש ההוא,כי נתברר שראש קהילת קרמאן הוא מידידיו הותיקים. ראש הקהילה עצמו לא האמין שנשיג את הסכמתו, אך קיווה כי יעלה בידו להשפיע על האיש שלא יפריע לנו לקנות חוטרים בדרכים אחרות.
כך יצאה כל החבורה אל מלך התמרים ואני נשארתי יחיד בחצר הגדולה וחיכיתי לשובה, מטרה לחצי מבטיהם של ילדים ומבוגרים, שעקבו מעבר לחומה אחר כל תנועה מתנועותיי. 
שעות רבות חיכיתי,וככל שחלפו השעות כן גברה בדידותי והחרדה לגורל המשלחת דכדכה את נפשי. לבסוף חזרו.
לא הצלחתי לקבל מבן ציון תשובה ברורה בדבר תוצאות המשא-ומתן. רק נודע לי שהוסכם על פגישה נוספת בקרמאן,במועד שלא נקבע. אך בן ציון נראה מאושש.
פניו הפיקו שביעות רצון ושלוה ועל כל שאלותיי הייתה רק תשובה אחת:"מה זה חשוב?אני מרגיש שבסופו של דבר נשיג את החוטרים."
אולם אחר כך בשבתנו בתוך המכונית, נודע לי מפי ראש הקהילה ,כי לאמתו של דבר קיבל אותם הגוי בפנים זעומות,שלא כדרך ידיד ותיק כמוהו,וכי אין לתלות בו תקוות רבות. עם זאת הביע את דעתו,שאין זו בעיה הניתנת להיפתר על רגל אחת ,ולבסוף הבטיח לפעול בעזרת היהודי מבאם ולהשיג למעננו במשך הזמן את החוטרים."עוד אגיע "אמר" יחד עם האיש מבאם ועם התמרים לישראל."....

גן רחל

בכנרת הקבוצה הוחלט על נטיעת "גן רחל ".הצער העמוק על מותה של רחל המשוררת שנפטרה "הרחק מגבולותיה" של הקבוצה-נתן את הדחיפה לנטיעת גן-תמרים על שמה,כדי שחוטריו ישמשו יסוד למטע התמר בארץ.קבוצת מוקיריה וידידיה של המשוררת ייסדה ועד להקמת "גן רחל" כשמטרתו של הועד לפקח על הפצת "דקלי רחל"(החוטרים) בישובים העבריים שבעמק הירדן ובעמק בית שאן.הון היסוד לרכישת החוטרים,בסך 17 לא"י - נאסף בין ידידיה ומוקיריה של רחל.הקרן הקיימת אף היא תרמה לתכלית זו נחקרה ספרות על התמרים והוחלט אילו הם הזנים שאנו מעוניינים בקנייתם.על בן ציון הוטל לאסוף את האינפורמציה במקום,ובהתאם לכך לקנות את החוטרים.
בן ציון יצא למסע הראשון באמצע מרס 1933 .
(מתוך מסעות בן ציון ישראלי-הוצאת קבוצת כנרת 1959 )

חיה ישראלי במשתלת התמרים של גן רחל 1934