ימים ראשונים במשמר העמק 1936
יהודית נחמדת
את רואה שאני ממלא בדייקנות את המוסכם בינינו. מכתב לשבוע (נדמה לי שזה היה הסיכום). אבל את כבר מפירה קצת את החוזה. עוד לא קבלתי מאתך תשובה למכתבי הראשון.
הימים הראשונים להיותי כאן היו עבורי ימים קשים מאוד.
לא מצאתי שום מוסד קיבוצי אשר יטפל בסידורים שלי.
המזכירה מספרת לי את צרותיה שהיא מטופלת בהם לרגלי העדר ועדות בקיבוץ ושהכול מוטל עליה.
היא שולחת אותי למסדר האורחים. מסדר האורחים מספר שאין לו מקומות אפילו בעד אורחים, ואני הרי לא אורח אלא "משתלם" (במשמר העמק יש מלבד חברי קבוץ: אורחים, מחזירי ימי עבודה, מחליפי ימי עבודה, גרעין, נוער גרמני, פועלי המוסד ומשתלמים).
הרי הוא לא מחויב לדאוג לי. ועדת דירות הקודמת טוענת שכבר חודשיים שהם גמרו את תפקידם ואם הקיבוץ כל כך הרבה זמן לא יכול לבחור ועדה חדשה, הרי הם לא אחראים בעד המצב.
ועדת המינויים טוענת שהם הציעו כבר לקיבוץ כמה וכמה ועדות, אבל החברים לא מסכימים לקבל את התפקיד והם לא יכולים לעשות יותר כלום.
ובין כה וכה אני נשאר בלתי מסודר, ומחכה עד אשר הקיבוץ סוף סוף יבחר ועדת דירות.
הדבר הזה מצא כבר הד רב בקיבוץ, בשיחות הקיבוץ ובשיחות סתם נותנים אותי בתור משל, ומצביעים על המצב הנורא שנוצר.
מסדר האורחים מאיים שהוא יסדר את כולם בבית החדש אשר אך נגמר, ואומנם הוציא את איומו לפועל, וסדר אותי באחד החדרים.
אבל המקום הזה הוא רק זמני, לכן אני אפילו לא הכנסתי את כול חפצי שם וסדרתי שם רק מיטה לשינה.
יתכן מאוד שלו הייתי נפגש במצב הזה באיזה קיבוץ אחר, הייתי אורז את חפצי ושב הביתה והייתי מודיע להם שאני אבוא בזמן שהם יהיו מוכנים לקבל אותי.
אבל את יודעת שיש לי אהדה מיוחדת לקיבוץ משמר העמק. אני מעריץ אותו כל פעם יותר ויותר. למרות כל האי נעימות שיש לי בזה שאין לי חדר איפה לבלות את הערב, למרות הכול אני מרגיש פה איזו שלוה פנימית. איזה שקט פנימי, אשר אני אף פעם לא מרגיש אותו אצלנו.
פה מתבלט לפני תמיד החיובי והיפה שבחברה הקיבוצית, הקולקטיביות, שלטון השכל, והרצינות לכל דבר קטן שבקטנים שבחיים.
לכל אותם הדברים אשר אני כל כך רוצה לראותם אצלנו ואשר בהם הייתי יכול לחיות לפי טבעי ולפי אופיי ובלי לבוא לידי ניגודים עם החברה. את כל זה אני רואה פה.
פה אני רואה את הכפר עם צדדיו החיוביים ואת חבר הקיבוץ עם תכונות הכפרי. ואומר לך את האמת אני מלא קנאה לקיבוץ הזה.
מובן שאני לא פעם מקבל מצב רוח כשאני מתחיל להשוות את המצב פה עם המצב אצלנו.
אבל מעט מאוד אני חושב על זה, כי לרוב אני נמצא במצב של שכחה לגבי הקיבוץ שלנו. אני שוכח עליו לתקופות די ממושכות.
ואני לא מצטער על זה, כי בינתיים אני חי בסיפוק. אני בטוח שכשיהיה לי גם חדר טוב, פינה פרטית נוחה, אז אני ארגיש פה מצוין.
נוסף לזה אם נצרף את התנאים האובייקטיביים, מזון טוב ובשפע, יתכן מאוד שאני גם אבריא ואוסיף משקל.
ובכן יהודית, מה דעתך על התמונה האידיאלית שציירתי לך?
אחרי זה את חושבת לבטח, ואני? אני בכלל לא נכנסת כגורם לכל המצב שלך?
אם כן אומר לך יהודית, שאני חושב ומחפש איך באמת להכניס אותך גם כן לתוך מערכת החיים שלי במשך השנה הזאת. זה יהיה הכרח עבורי.
אני לא אוכל לשבת פה במנוחה שלווה מבלי לחשוב על זה ששם את נאבקת קשה עם חברה אשר את בוחלת בה ואשר את לא מוצאת בה את מה שאת רוצה ואשר גורמת לך הרבה התלבטויות פנימיות ללא מוצא מהם.
אני גם לא אוכל, וגם לא רשאי להתעלם ממצבך בקיבוץ וממצבי רוחך, ומהתלבטויות שלך.
זה לא מספיק עבורי לחיות פה שנה ולהתרכז רק על חיי אני מבלי לקרב אותך לאותם חיים אשר אני אחיה פה.
ועל זה אני חושב הרבה, יהודית, אינני יודע עם יספיקו לי המכתבים ואפילו הביקורים הקצרים.
יתכן מאוד שאני אדרוש מאתך, כעבור כמה זמן, שאת תדרשי את החופש שמגיע לך ושתבלי את כולו אתי. אבל לזה עוד נשוב לעת עתה הדבר הוא עוד לא אקטואלי, אני מוכרח עוד יותר להשתרש בעבודה ובקיבוץ הזה, ואז יהיה לי יותר קל לכתוב לך בקשר עם זה.
אתמול היה פה נשף ילדים. ילדי משמר העמק המבוגרים חדלו להיות "ילדים" ועוברים להיות "נוער" .
הם עוברים למוסד החינוכי. סיפוק של "נחת" היה שפוך על פניהם של הורי הילדים האלה. אין לך שמחה יותר גדולה מזו, כשהורים רואים את ילדיהם, מתבגרים ויוצרים חברה באותו הרוח שהם רוצים.
הם ראו את ילדיהם על הבמה יושבים ומתווכחים ביניהם על הפרובלמות של חברה שלהם - חברת הילדים.
על הצורך לעזור להורים ולקיבוץ, על זה שמספיק להם לדבר דברים יפים על עבודה אלא שהם צריכים כבר באמת לעבוד.
(זה היה לקראת החופש שלהם, ובאמת הילדים כבר עבדו במשך החופש חצי יום במקצועות שהם בעצמם בחרו).
וכעת לאחר החופש הם מנתחים את התקופה הזו את חדירתם לעבודה, כמה שהם הצליחו ומה שהם לא הצליחו. הם מדברים על הצורך לייצר יחסים יותר עמוקים בין הקיבוץ ובינם. הם מרגישים שהם כבר יכולים לעזור .
איננו יותר "ילדים" הננו "נוער" ואשרי הקיבוץ אשר זוכה ליחסים כה יפים בין הקיבוץ והנוער שלו.
אחרי הנשף ניגנה תזמורת ג'ז של מחנה החיילים אשר שוכן קרוב למשמר העמק.
בכלל היה אתמול ערב חגגי בקיבוץ. פתחו באופן חגיגי את חדר האוכל המחודש. אחרי שצבעו אותו והכניסו בו רצפת מרצפות.
סוף סוף סדרו להם חדר אוכל קצת יותר הוגן , כעת אם רק יגמרו בקיבוץ את המקלחת החדשה עם המכבסה המכנית, יהיו כבר משוחררים בהרבה מן החיים המזוהמים אשר היו נתונים בהם.
חדר הקריאה בנוי עומד כבר מוכן ובקרוב יפתחו גם אותו חגיגית.
בולטת עכשיו רק פינה אחת עגומה במחנה הקיבוץ וזהו "משכנות העוני" של הקיבוץ.
כול אותם הוובלים והצריפים הרעועים הישנים אשר עד היום משמשים מקומות מגורים להרבה חברי קיבוץ.
חסרים עוד איזה 3-4 בתים של בטון כדי לשכן את כול חברי הקיבוץ בבתים והדבר אינו רחוק להתגשמות.
יהודית, אומר לך את האמת שקשה לי מאוד להרבות בתיאורים של משמר העמק , למרות זה שיש כה הרבה ממה שמתרשמים באמת, אבל להעלות על הניר את אותם רשמים קשה מאוד.
קשה לי למשל, לתאר לך את הרושם שקבלתי בראותי את החורשה השרופה. או כשמבקרים את בית הקברות של הקיבוץ, או כשרואים בלילה את החיילים עם מכונת הירייה על גג המוסד, או את הפרוז'קטור הגדול אשר זורק את אורו על הכפרים הערבים וכו'... כל אלה הם לא מחזות רגילים אשר בן אדם יש לו מילים לבטא אותם.
למראה דברים כאלה, אתה בעצמך לא יודיע מה שאתה חושב על זה, אתה רק יודע שזה מעורר אותך עד היסוד, ערב רב של הרגשות.
יהודית שלי, אני כה רוצה לשתף אותך בכול, אבל המכתב איננו האמצעי לכך.
שלום וברכה-כתבי על הכול.
שלך אפרים
דרשי שלום לכול השואלים עלי.
פ.ס. תכתבי לי באופן מיוחד מה חושבים אצלנו בקשר עם הידיעה שערביי ג'הרה (ג'וערה) עומדים לעזוב בקרוב. האם הייתה שיחת קיבוץ ומה דנו בה?
איך את מצליחה בתפקידך?
כתבי על הכול. נחמדת I love you - אפרים
יום שבת
יהודית נחמדת !
הנני מצרף פה מכתב שכתבתי לך לפני יומיים ושחשבתי לשלוח אותו על ידי יענקל, שאמור לנסוע ביום שישי לחדרה. הוא לא נסע והמכתב נשאר בידי.
אני רוצה להוסיף רק כמה דברים פחות חשובים.
א)שקיבלתי את המכתבים מאמריקה ואת הפתקה שלך, ואני רוצה רק לחזור על מה שכבר כתבתי לך , שאינני אוהב את הפתקאות האלו.
ב)שכבר סדרו אותי ואת יחזקאל בחדר יחד עם בחור שלישי משתלם מקיבוץ "עמיר". החדר הוא טוב , זה אותו החדר שיחזקאל גר בו עכשיו. אבל אנו לא שבעי רצון שסדרו אותנו בשלושה.
מלבד זה יש לי רק להוסיף שאני שולח לך הרבה נשיקות.
ממני אפרים
פ.ס. אני מכניס גם פתקה לאברהם, שאת רשאית לקרוא אותה.
אל תתרגזי
משמר העמק יום ג
יהודית נחמדת! -
בעצם הייתי צריך לתת לך מנה כהוגן, המכתב שלך הרגיז אותי מאוד. אבל מרחוק קשה לי להתרגז עליך, כשאבוא הביתה כבר תקבלי.
אפילו לו היה זה נכון ששבועיים לא קבלת ממני מכתב, גם אז לא מוצדק שאת תכתבי אלי בטון כזה, ובייחוד אחרי שקבלת יותר מפתקה אחת.
עד כמה שאני זוכר שלחתי לך שלושה מכתבים ואולי גם הרביעי במשך השבועיים.
אולי לא קבלת את כולם, זה יכול גם כן לקרות, ואולי איזה מכתב התאחר מפני שלא שלחו אותו. את כל זה צריך לפעמים לקחת בחשבון לפני שמתרגזים ומשתמשים בביטוים כאלו מעליבים כמו שאת עשית.
זה הכול, את היתר אוסיף לך כשנתראה. כתבתי לך מתי שאני חושב לבוא ואני מחכה עוד מאתך לתשובה לפני שאני נוסע.כ תבי מיד.
כנראה שגם מכתב זה אשלח לך בהזמנה על ידי בחורה מהזורע את המכתב הקודם שלחתי ע"י יהודה מהקיבוץ הבולגרי.
אינני יודע מה שאת רוצה ממני, נדמה לי שאני כל הזמן כותב לך מכתבים מתי שיש לי רק שעה פנויה.
האם את עוד לא עובדת?
הרי זה כבר באמת המון זמן. למה זה לא יכולת לבוא הנה לכמה ימים.
ובכן אל תתרגזי כל כך, זה לא טוב בשביל הבריאות, בקרוב נתראה.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה