מכתבים מהעבר

אפרים טיקטין  במגרש הקיבוצים בו החל להתהוות קיבוץ עין השופט - 1934

אפרים ואליעזר

בשנת 1938 בשעה ארבע אחר הצהרים יצאו שתי עגלות מרמת השנים שליד יקנעם המושבה.בעגלות ארבעה חברים מעין השופט בלווי נוטרים שחזרו מעבודת חריש לעבר ג'וערה ביתם.בכל עגלה נסעו שניים ,
כשהגיעו העגלות סמוך לגשר הנמצא במרחק 2 ק"מ מעין השופט,הותקפו פתאום במטר יריות חזק מרובים,שניתך עליהם מהמארב.
כנופיה של שלושים ערבים התקיפו את יושבי העגלות.
העגלה הראשונה הספיקה לעבור בשלום והיושבים בה ניצלו,יושבי העגלה השניה ,הנוטר אפרים עם הישמע היריות בעין השופט יצאו משם כמה נוטרים מזוינים בדרך ליקנעם,בכיוון שממנו נשמעו היריות.
בדרכם פגשו את העגלה הראשונה והיושבים בה מסרו להם על ההתקפה הפתאומית.
בטרם הגיעו הנוטרים למקום הרצח,כבר נעלמו הרוצחים,שברחו כנאה בכוון ההרים מערבה מכפר ריחניה.הנוטרים מצאו תחילה את גויתו של טיקטין ולאחר זמן מה נתגלתה גם גוית קרונגולד,במרחק מה מחברו.
הנשק שהיה בידי שני ההרוגים-רובה מטיפוס מאוזר ואקדח מטיפוס זה,נשדד,ומרגליו של טיקטין הופשטו המגפיים ונלקחו על ידי הרוצחים.
בערך ב-6.30 הועברו הגוויות לעין השופט.למקום בא רופא ממשמר העמק.מן הבדיקה הרפואית התברר שטיקטין נהרג בכדור שנורה ממרחק שני מטר .קרונגולד נפגע ברגלו השמאלית ובראשו.
הסוסים שהיו רתומים לעגלה רצו אחרי העגלה הראשונה והגיעו לעין השופט כמעט באותו זמן.
למחרת הרצח יצא צבא ומשטרה עם כלבי גישוש בעקבות המתנקשים.בהגיעם לואדי ערה נורו עליהם יריות רבות.הצבא והשוטרים השיבו אש ובחילופי היריות נהרג ערבי מכפר ערערה.
ביום ו בצהרים נערכה הלוויתם של אליעזר ואפרים קילומטר מג'וערה ושם הונחה אבן הפינה לבית הקברות של עין השופט.

להלוויה באו כ-300 איש מכל הסביבה וחיפה.
יונה ינאי ספד לשניים, ופנה  לחבריו : אספו כוח ,כי נחוץ לנו כוח רב כדי שנוכל להמשיך בעבודה לאחר שנגדעו שני העצים הרעננים האלה,מי כמוכם אפרים ואליעזר יכולים להעיד על ברית הדמים שכרתנו עם הארץ,בנו האמונה שיהיה לנו מספיק כוח להמשיך כאן במקום הזה.
טיקטין וחבר הקבוצה אליעזר קורנגולד שלא הספיקו להיחלץ ממטר האש-קפצו מהעגלה תוך מטר כדורים כדי להתגונן בנשק שהיה בידם,אך נפלו חללים במקום.

אליעזר קרונגולד (לולק)

נולד בפולין ב- 1914-  היגר כילד עם משפחתו לטורנטו שבקנדה. היה חניך תנועת השומר הצעיר  והיה מבין הראשונים שעלו מהעיר טורנטו לארץ ישראל.לבו נמשך לארץ.במשך שהותו בארץ עבד בכמה קבוצים.היה חבר הגרעין האמריקאי שהשתקע בעין שמר ואחר –בכרית (מחנה שהוקם בתל אביב והיה ראשיתו של קיבוץ כפר מנחם- מבין מייסדיו היו גם מחברי עין השופט – משה ושושנה ברזילי דוב ושמחה ורדי אהרון וחנה זיו ועוד..) לבסוף החליט לחיות בעין השופט.
אליעזר לביא שנולד זמן קצר אחרי מותו ניקרא על שמו.

אפרים טיקטין

נולד ב1913- בליטא. כרבים מיהודי מזרח אירופה בעודו ילד רך הגיע לאמריקה עם משפחתו. היה בין מייסדי קן " השומר הצעיר " בדטרויט. בשנת 1933- עלה לארץ והצטרף לקיבוץ "אמריקה בניר " בחדרה.
עבד בפרדסי הסביבה והתמחה בגידול עצי פרי. לפני העלייה להתיישבות נשלח להכשרה במטעים של משמר -העמק.
עם העלייה לג'וערה נקבע לריכוז ענף המטעים והשקיע מחשבה ותכנון יסודי בביצוע הנטיעות באדמת עין השופט.
אותו יום חמישי היה אולי היום המאושר ביותר בחייו.
בבוקר עבד בחורשה ובצהרים חזר הביתה להיפגש עם מפקח המטעים בארץ.זה שיבח את עבודתו של אפרים ואת מצב הגן ולא מצא די מילים להלל אותו.
כולו שמחה הלך אפרים ללוות את המפקח עד יקנעם.בדרכו חזרה הביתה נפל על משמרתו.
אפרים היה נשוי ליהודית קוצר.יהודית הייתה בהריון  ביום הרצח.כאשר נולד בנה הוא ניקרא על שמו של אפרים- אפרים טיקטין החי כיום בהזורע.













ב 1937כאשר אפרים היה בהכשרה בקיבוץ משמר העמק הוא כתב ליהודית מכתבים הנותנים לנו היום מראה מרתקת על החיים במשמר - העמק בשנות השלושים.את המכתבים קיבלנו מבנו אפרים ויעל טיקטין מקיבוץ 'הזורע.'




  





שלום יהודית!

הגעתי ב-12 למשמר העמק. קיבלוני בשמחה,ראש וראשונה חברי קבוץ אמריקה.
(גרעין של קבוצה מאמריקה שהיה במשמר העמק והשתייך לעין השופט) הבאתי להם את החדשות האחרונות מהקיבוץ וכך ביליתי בתוכם כול היום.
מזכירת הקיבוץ צפורה בנטוב, מסרה לי שלדאבונה הגדול לא יסדרו אותי מיד בחדר קבוע, מפני שאין ועדת דירות פעילה בקיבוץ.
אם כן הנני רק אורח ומצבו של אורח כמו גם בקבוץ שלנו, איננו טוב פה.
סדרו אותי הלילה בחדר כזה, אשר לא רציתי לישון בו.
ישנתי יותר טוב עם שמואל. הלילה אינני יודע מה יהיה גורלי – לולא הדבר הזה, זאת אומרת לו הייתי כבר מסודר במקום קבוע הייתי כבר מרגיש את עצמי טוב בכול המובנים.
קבלו אותי בדרך כלל יפה וכבר הספקתי לדבר עם כמה אנשים, אשר את ידידותם אני מוכרח לרכוש, כדי שיהיו לי לעזרה בכניסה למקצוע.
נפגשתי ביחס טוב, והנני אופטימי מאוד. מבחינת הענף באתי בזמן מתאים למרות זה שהעבודה המקצועית החשובה מתחילה בדצמבר - זאת אומרת אחרי הגשם.
עכשיו יש רק עבודות שחורות, אבל בינתיים אני אספיק ללמוד את כל הזנים והמינים השונים, אשר הכרחי לדעת ולהבחין ביניהם לפני שאפשר לעבוד בעבודות מקצועיות.

אני מתחיל לעבוד מחר, יום שלישי. היום ראיתי קצת את המשק, המטעים, המשתלה והחורשה. ההתקדמות הגדולה של המשק היא מפליאה והתרשמתי הרבה מאוד.

בכלל אני מלא עם רשמים, אבל אכתוב לך עליהם במכתב השני (כשיהיו כבר פחות).
עיקר דאגתי היא רק שיסדרו אותי בחדר טוב, באשר פה יש מכול המינים. ישנם פה חדרים כאלה, אשר צריף המזכירות שלנו הוא כבר פלס נגדם. ולעומת זה החדרים בבתים הם נהדרים, ממש כמו בתל אביב.

המוסד החינוכי למעלה, הוא לגמרי עולם בפני עצמו. העובדים במוסד יש להם חדר אוכל משלהם ומחנה משלהם.
ואינם באים כמעט לקיבוץ. המוסד המושלם הנו בנין אחד ענקי, בו חיים ולומדים הילדים.
מסביב לו חצי עגול רחב של צריפים אשר בו חיים העובדים והמורים.
הם עומדים בחזית הראשונה מול אבו-שושה. ולכל הקימו לכול צריף מתרסים בגובה של איש. על גג בנין המוסד עולים לילה לילה משמר של חיילים עם מכונת ירייה. מלבד זה פעיל כל לילה הפרוז'קטור הגדול שעל הבריכה אשר מאיר את כול הסביבה.

כל זה מהווה למשמר העמק בלילה מראה של מחנה אשר עומד במלחמה, מחנה צבאי גדול.
בדרך כלל פושטת משמר העמק לאט לאט את צורתה המכוערת ומתחילה כבר לדאוג גם ליופי.
השטח שבין הבתים של בטון, זהו בעצם השטח היחידי אשר יש לו כבר צורה קבועה לפי התוכנית, והוא כבר נטוע עצים ופרחים בתוכנית יפה מאוד.
יש כבר גם פארק שלם. כעת מקימים בין שני בתים, ברכה יפה בשביל דגים ועליה פסל של הפסל יצחק.
במקום אחר מכינים מגרש ספורטיבי גדול עם אמפיתאטרון.
גנות נוי ועצי נוי התרבו. יש להם דווקא כול האפשרויות לסדר גינות יפות, במשתלה ישנן הרבה שתילי נוי וגם קקטוסים מכול המינים.
בזה אני מסיים הפעם, כשאסתדר וארגיש יותר טוב,אכתוב לך יותר.
לעת עתה שלום רב והרבה נשיקות (מה י...ש?)
שלך אפרים
דרישת שלום לכולם

******************************