בסרט של חגיגת השמונים היה עץ הפיטולקה הגיבור הראשי - וכך כתב עליו עמוס כרמל:
עץ הפיטולקה, במרכז הדשא הגדול, מהווה בסרט סמל לעמידות ושורשיות הנוף וחבורת אנשים שהקימו קיבוץ, למול פגעי הזמן. בצילו של העץ מתנהלים חיי החברה, הילדים משתובבים, הזקנים נחים, ניצני אהבות ראשונות, החגים משמחים, לוויות יוצאות והמפגשים הבלתי אמצעיים על הדשא הגדול.
 |
העץ בצעדיו הראשונים |
על עץ הפיטולקה שלנו
עץ הפיטולקה שבדשא הגדול שלנו בקיבוץ הפך לאגדה כך מספרת עדנה קרמר את סיפור העץ :
עץ הפלא - סיפרה עדנה
בקיבוץ שלנו צומח עץ אחד בולט בנוף ומיוחד. הגזע שלו עבה, סדוק ומלא בליטות שמזמינות ילדים לטפס. הענפים נמוכים ורחבים, ומזמינים את הילדים לשבת בחיקם. שמו המדעי פיטולקה, מוצאו מברזיל, אבל אצלנו קוראים לו עץ הפלא.
גננת באה עם קבוצת ילדים אל העץ. הם רצים אל העץ, אחדים מטפסים ומתיישבים על הענפים, אחדים יושבים נשענים על הגזע, אחדים מתרוצצים סביב. הגננת מזמינה אותם לשבת ואומרת: תסתכלו בעץ הזה, בגזע העבה עם הבליטות המשונות, בענפים הרחבים. תראו כמה הוא גדול וחזק. אתם יודעים למה קוראים לו עץ הפלא? הילדים מנחשים: כי הוא גדול, כי הוא חזק, כי יש לו צורה כזאת...
והגננת מספרת:
לפני הרבה שנים, כשהקיבוץ שלנו היה עוד קטן, וכמעט שלא היו בו עצים, עבד בנוי, אהוד, סבא של אור, שהיה אז בחור צעיר וחזק. יום אחד הוא הביא לקיבוץ שתיל קטן ורך, שתיל שהגיע מארץ רחוקה. כזה קטן. הרבה אנשים אמרו לאהוד שלשתיל כזה נחוצה אדמה עמוקה, ואצלנו רק אבנים וסלעים. שתיל כזה לא יוכל לגדול אצלנו. אבל אהוד, שידע איזה עץ נהדר יכול לצמוח מהשתיל הזה, לא ויתר. הוא חפר גומה ושתל אותו פה, במקום הזה. אהוד רצה שיצמח פה עץ גדול ויפה שיקשט את הקיבוץ ויתן הרבה צל.
השתיל הקטן התחיל לצמוח ולגדול, אבל לילה אחד נשבה רוח חזקה, שרקה ויללה. הרוח הכתה בעץ הקטן בכוח וכופפה אותו שוב ושוב עד ששברה אותו.
בבוקר מצא אהוד את השתיל שבור והיה עצוב מאד. אבל אהוד ידע איך לטפל בעצים שבורים. הוא חתך והחליק את מקום השבר ומרח משחה מיוחדת לעצים. אחר כך תקע ליד העץ עמוד חזק מברזל וקשר אליו את העץ כדי ששום רוח לא תצליח לשבור אותו. הוא דאג מאד לעץ הקטן וטיפל בו כמו בילד חולה.
עברו הרבה ימים ומסביב לגזע השבור התחילו לצמוח ענפים חדשים, יפים וירוקים. העץ התחזק, התרחב וגבה. הוא היה כבר בגובה שלי.
אבל בוקר אחד התחילו לסלול פה את המדרכה הרחבה. טרקטור שהוביל עגלה עם אבנים נסע אחורנית. הנהג לא ראה את העץ שמאחוריו. קצה העגלה נתקל בעץ ושבר אותו באמצע הגזע.
הנהג כל כך הצטער ואהוד היה עצוב מאד. החברים לא האמינו שהעץ יבריא ויתחזק. הם ניחמו את אהוד והציעו לו לקנות שתיל אחר. אבל אהוד אהב את העץ שלו. והוא ידע מה לעשות. הוא שוב החליק בזהירות את החתך, מרח את משחת העצים והקיף את העץ בגדר קטנה שתשמור עליו עד שיבריא ויתחזק. הוא טיפל בעץ ודאג לו. הוא עדר והשקה ודישן...
עברו הרבה ימים והעץ שוב הבריא. שוב צמחו סביב הגזע השבור ענפים חדשים ורעננים. העץ התחזק וצמח וגבה. הוא היה כבר הרבה יותר גבוה ממני.
ואז בא השלג הגדול. אתם יודעים שאצלנו כמעט לא יורד שלג. אבל חורף אחד ירד שלג גדול וכבד. כל הדשא היה מכוסה בשלג לבן לבן. כל הגגות היו לבנים מהשלג שכיסה אותם. ועל הענפים הרחבים של העץ הזה נערם הרבה שלג. כל כך כבד היה לענפים לשאת את השלג שהם התחילו לשקוע ולשקוע עד שאחד נשבר, ושני, ושלישי. בבוקר מוקדם אהוד מיהר אל העץ וראה שהרבה ענפים נשברו. הוא ניער את השלג מהענפים, וכשפסק השלג שוב טיפל בעץ הפצוע. הרבה אנשים היו בטוחים שהפעם העץ לא יתאושש. אבל אהוד היה בטוח שהעץ כבר חזק וגדול והשורשים שלו כבר חדרו עמוק לאדמה והוא יוכל להתגבר גם הפעם. ובאמת כך היה. העץ שוב התחזק והבריא. הגזע שלו נעשה עבה מאד וחזק. הענפים התחזקו והתרחבו וכל מי שראה אותו התפלא ואמר: איזה פלא! זהו ממש עץ פלא. בכל פעם צומח מחדש.
והיום העץ הזה כל כך גבוה, רחב, יפה וחזק. וכולם אוהבים אותו, ילדים וחברים. הבליטות האלה בגזע הן סימני הפצעים שנרפאו. היום העץ של אהוד מקשט את הקיבוץ, נותן הרבה צל ויש בו מקום לכולנו.
ועכשיו אתם יודעים למה קוראים לו עץ הפלא? והילדים מסבירים בעזרת הגננת.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה