אבו זרייק - דו"ח מודיעני של הש"י

חורבות כפר ערבי 

שנים רבות מעסיק אותי אישית הזיכרון שלנו - מעסיק אותי הזיכרון שאנחנו נוטים להשכיח אותו - הכפרים הערביים שהיו ברמת מנשה - והיו הרבה. אני מבינה היטב את המורכבות של הנושא אבל כאנשים שסבלו , כיהודים שנרדפו , אנחנו לא יכולים להשכיח את הבתים והחיים שהיו כאן באדמות שלנו. לכן אני מביאה כאן את סיפורו של הכפר הערבי אבו- זריק ועוד קולות שמזכירים לכולנו שחיו פה אנשים.

מפגש עם ערביי האזור - 1938

לפני מלחמת השחרור כפרים ערביים רבים היו באזור רמת מנשה

באזור רמת-מנשה היו כפרים ערביים רבים: ריחניה, אום אל זינאת, סבארין, כפריין, דלית אל רוחה ועוד.. היחסים בין חברי הקיבוץ הצעיר לתושבים הערביים בסביבה היו מורכבים. מצד אחד החברים רצו בכל מאודם ליצור יחסי שכנות טובים עם הערבים ומצד שני היה הפחד. פחד מכנופיות שפעלו גם מתוך הכפרים הערביים.

ב- 1938 התקיימה שיחת חברים בג'וערה בעניין המרעה.
(מתוך פרוטוקולים של ג'וערה):

שמואל בן צבי: דורש שיוסף (איתן) יביע את עמדתו בעניין קצירת הערבים את העשב באדמתנו.

יוסף איתן: "אני עוד לומד את כל שאלת הערבים. קווי הפעולה שלי הוא לא להתחיל ביד קשה, למרות שאינני מאמין שהם יכולים להיות ידידים בנפש. הם אנשים תרבותיים (ערביי כפריין) ויודעים הכל מהנעשה בעולם. השכנים שלנו היו רגילים כל הזמן לרעות בשדות של ג'וערה.. הסברתי לערבים שאת העשב של הגורן אפשר לקחת על פי פתק ממני. זה מגוחך שאנשינו לא יודעים איך לברך ערבי, כאילו חיים בשני עולמות. חושב שאפשר לסדר את רוב הדברים בשקט".

הקיבוצניקים הצעירים עשו עסקים עם ערביי הסביבה. היו ערבים מכפריין שהסתובבו רכובים על חמורים בקיבוץ למכור סחורתם, לעיתים פנו במקרים דחופים לקבלת טיפול רפואי במרפאת הקיבוץ ועשו עסקאות
שונות.. 

עולים בשביל לג'וערה למטה הגרונות של הפלחים האריסים הערביים 1937

    הש"י- שירות ידיעות - פעל יחד עם הפלמ"ח ובהנחיית המחלקה המדינית של הסוכנות. המידע שנאסף רוכז במטה הפלמ"ח והוזרם לש"י ולמחלקה המדינית . משנות הארבעים עסקו צוותים של הפלמ"ח בסיורים ברחבי הארץ במטרה להכין תיקים לכפרים ולישובים הערביים ולאתר יעדים ערביים ובריטים לתקיפה.
באחד הימים הגיעה לארכיון שלנו מירב ובידה חומר מרתק מארכיון של ההגנה- דוח מכפרים ערביים של מחלקת ש"י . - אחד מהדוחות האלה מתאר את הכפר הערבי אבו זרייק :

אַבּוּ זְרֵייק (בערבית: أبو زريق – כינויו של העורבני; בהגייה הספרותית: אַבּוּ זֻרַיְיק) היה כפר ערבי באזור קיבוץ הזורע שננטש במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן בעמק יזרעאל, בסמוך למעיין עין זרייק-
 המעיין שימש מקור מים לכפר במהלך שנות קיומו.(ויקופדיה)

בית הספר מהכפר אבו זרייק  

דו"ח מתאריך 20.5.1941 חומר על הכפר  - אבו-זרייק
הכפר נמצא במחוז הצפון, נפח חיפה. כפר אבו- זרייק הוא על שם עלי אבו זרייק אשר קברו ע"י הכביש, דרומית לכפר.
1- הכפר נבנה לפני 25-20 שנה. כחצי קילומטר דרומית מקיבוץ "הזורע". תושביו באו מדרום תורכיה והם משבט תורכמאן ונקראים " ערב אל טואטחה".מס' תושביו כ- 500 נפש וכ- 80 משפחות. כל משפחה מעבדת מפדאן עד 1/2 3 פאדן. ויש כמה המעובדות יותר. כולם בעלי קרקעות.
2.חורבות אין לכפר.
3. עתיקות אין. בבית הקברות ישנן כמה אבנים גדולות שיש עליהן ציורים מתקופה קדומה.
4.בורות ובארות מזמן הרומאים אין.
5. הכפר מקבל מים ממעין עין אבו זרייק הנמצא ב-8 מטרים מכביש חיפה- ג'נין, מול הכפר. מעין מוקף בטון (על חשבון הממשלה) ממנו לוקחים גם מי השתייה ובו גם משקים את הבהמות. חוץ ממעין זה ישנם כמה מעינות בהרים והחשוב בהם סבא רשיד, מעין זורם. יתר המעיינות הם בוואדי אל קאסם.
בעמק מול הכפר ישנם בורות אחדים: עיון אל בקר,עיון בוריק, עין אלמ ג'רבה, ישנן גם עצי פרי לא רחוק מהכביש ובו עין אל נג'ב.
6.בכפר ישנן 4 משפחות של עבדים , שנקנו על ידי אבות אבותיהם של הערבים של הכפר ובמשך הזמן נשתחררו.להם יש  כל הזכויות של השבט תורכמאן. ראשי שתי המשפחות עסוקים בניקוי צדי הכביש שבין קריית חרשת וכפר אבו- זרייק.
- משכורתם 31/4 לא"י משתלמת ע"י המחלקה לעבודות ציבוריות שבחיפה. יחס אנשי הכפר טוב אליהם. גרים בבתי עץ ע"י הכביש בצד הדרומי של הכפר.
7. המוכתר הוא עבד אל חאלק של שובאשי נתמנה לפני שנתיים. הוא אינו נמנה על האמידים ואינו מכובד ביותר בעיני אנשי הכפר.
8. קשר לשומרונים אין
9.בזמן המאורעות לא נהרג איש מאנשי הכפר.
10. לא נתלו ולא נרצחו.
11.אלה שמות האנשים שהשתתפו בכנופיות ותמכו בהן:
א. השייך אסעד – הוא אכסן כמה מאנשי הכנופיות וגם אסף בשבילם כספים ודבר לטובתם בשעת התפילה בג'אמע. ביתו כמה מטרים מהכביש בצד דרום של הכפר .( הוא עצמו מטול כרם).
ב. מוסטפה אל עודה. הוא מסר שני רובים למשטרה בסוף ימי המאורעות ואני סבור שהוא השתתף בהתקפות על "הזורע" כי למחרת כל התקפה בדקו את תרמילי הכדורים של המתקיפים ומצאו שהם מרובים צרפתים וגרמנים והרובים שהוא מסר היו אחד גרמני ואחד צרפתי. הוא מסר גם אקדח אחד.
ג. צאלח חוסיין אלעאלי. הוא נעלם איזה זמן מן הכפר וחזר בסוף ימי המאורעות לאחר בריחתו.
אלה שמות העשירים והנכבדים שהתנגדו לכנופיות:
א. סמיר עיסה הוא העשיר ביותר
ב. חמד אלחמד מבקר לעתים קרובות בקיבוץ.
ג. עבד אלכחים אלשתיוי ביחסים טובים מאוד עם הקיבוץ.
ד. עבד אלוהאב אלשחיו אחיו של אלסיד דחנוס המוכתר הקודם.
ה. פחד גולטיי.
12. בכפר יש בית ספר ממשלתי הוא בנוי על גבעה במרחק חצי קילומטר דרומית מהכפר. חדר אחד גדול ובו ארבע שורות ספסלים כל שורה – כתה. מספר התלמידים 46.מגיל עשר עד 14 לומדים ערבית, קוראן, חשבון, היסטוריה, גיאוגרפיה, היגיינה, ספורט וכ"ו.. התלמידים קונים המחברות. ההורים משלמים בעד הספסלים ועד בניית בית הספר. הממשלה שלמה בעד העבודה והמהנדסים. ישנו מורה מג'נין שמו עבד אלראוף אלעבושי.איש משכיל ויודע אנגלית ולומד עברית. התחנך בירושלים קודם למד בעכו. משכרותו משתלמת ע"י הממשלה 81/2 לא"י לחודש)נשוי, אין לו ילדים , כבן 35. (זמן הלימודים 8 שעות).
13.לכפר יש ג'אמע (בית תפילה).בנוי בריחוק מה ממרכז הכפר, בלי כפה וצריח.
14. אין קשר עם מחלקת הווקף.
15. לא נדדו לערים.

16. אין שוטרים ואין שומרים.

יחסי מסחר עם ערביי הסביבה