על טובה בוזנר ניר - כותב איתי קרין -חלק א

טובה בוזנר  ניר (22.5.1989 - 21.6.1985)

בקורס של אסתר חכים מקיבוץ רמת השופט לומדים על נשים פורצות דרך מהעבר, נשים שהשמות שלהן לא   מוכרים לציבור הרחב.. אחת כזו היא טובה ניר שאיתי קרין עשה עליה עבודה יפיפייה. ברצוני להוציא לאור חלק מהעבודה של איתי ולצייר בעזרתה את דמותה של טובה וקיבוץ עין השופט בו היא חיה.
מאוניברסיטת קולומביה לקיבוץ - מדוע בחרה טובה ניר להגר לישראל
קורס: נשים אמריקניות יהודיות ומפעלן הציוני
מרצה: דר אסתר כרמל חכים 
מגיש: איתי קרין

קיבוץ חדרה – אמריקה - בניר

בתחילת שנות השלושים התגבשה קבוצה של כ-30 אמריקאים במשמר העמק. הכוונה הייתה לרכוש להם אדמות בין משמר העמק לעתיקות מגידו. אירמה לינדהיים, שהייתה מקושרת בארה"ב לאחר תפקידה כיו"ר הדסה העולמית (השלישית), יצאה לגייס 100 אלף דולר לשם רכישת האדמות. 

אירמה לינדהיים 

הדבר לא הצליח בגלל המצב של יהדות גרמניה ואירופה והכספים של היהודים האמריקאים שהופנו לשם. לינדהיים חזרה והתקבלה במשמר העמק כחברה. בשנת 1934 עזבה קבוצת האמריקאים את משמר העמק והתיישבה זמנית בחוות ההכשרה בחדרה יחד עם קבוצה של אנשי השומר הצעיר מפולין.
 הם המתינו לרכישת קרקע להקמת יישוב וביולי 1937 יצאו להקמת קיבוץ עין השופט שנקרא על שם השופט ברנדייס שדאג אישית לתמוך כספית בישוב.

הקבוצה האמריקאית, שהתארגנה להקמת קיבוץ עין השופט, הייתה קבוצה איכותית ומרשימה. עיתונאי היידיש היהודי אברהם רבוסקי נפגש אתם מספר פעמים לפגישות  בחדרה. הוא נותר נפעם מהרוח האידיאליסטית של הצעירים האמריקאים בחדרה – נשים וגברים כאחד - כולם בוגרי תיכון ואוניברסיטה, אשר באו להשתתף במפעל הקמת המדינה היהודית החדשה שהייתה בשלבי התהוות .
 אירמה לינדהיים סיפרה על החוויה של ישיבה עם החלוצים הצעירים שהגיעו מצפון מזרח ארצות הברית, על רצפת האוהל לאור מנורת נפט שתלויה מלמעלה. 
צעירים שסיימו את ההכשרה שלהם בארה"ב ובישראל. עיניהם בורקות מהמנורה  ונראות כמו של שאר החלוצים בישראל. הם קיבלו במלואן את המשמעת וההכשרה הנדרשות כדי להגיע למטרה שנבחרה שלהם. 
הם היו מוכנים לעמוד במבחן, כמו אמריקנים צעירים בני גילם, שהיו מוכנים לעבור מבחני כניסה לקבוצות בייסבול או לקבוצות אולימפיות. תיאורים אלו מלמדים על המוטיבציה והאמונה הרבה של הקבוצה שהתעתדה לעלות על הקרקע בג'וערה. 

הקבוצה האמריקאית בחדרה

העלייה לג'וערה והקמת עין השופט

חמש שנים שהו חברי ההכשרה של עין השופט בחדרה וחלמו לעלות על הקרקע. בשנת 1936 הוחלט על ידי המוסדות המיישבים בארץ שקיבוץ אמריקה-בניר עובר לג'וערה. ב4.7.1937 – תאריך המראה על המעורבות הרבה של האמריקאים שבחבורה (יום העצמאות האמריקאי) - ארזו החברים כלים וחומרי בניין בארבע משאיות ונסעו להתארגנות אחרונה בקיבוץ משמר העמק. לאחר התלבטויות רבות לגבי היכולת להיאחז באדמת ג'וערה השתכנעו לבסוף חברי ההכשרה על ידי אברהם הרצפלד שבא לאסיפת הקיבוץ ועודדם להקים את הישוב . משה שרת מתאר בספרו 'היומן המדיני' את הנקודות השונות שהוקמו בארץ באותה שנה. בהגיעו לג'וערה ביום 4.9.1937 הוא כתב: 
ג'וערה "היא נקודת ההתיישבות החדשה של הקיבוץ "בניר". 
זוהי הנקודה היחידה מכל הנקודות שנכבשו לאחרונה, הנמצאת במקום נהדר. 
היא גם הנקודה המבודדת ביותר, החשופה ביותר להתקפה מכל עבר, אך גם בעלת היתרונות הרבים ביותר מבחינת ההגנה. היא יושבת בראש גבעה תלולה ונשקפת כמו מבצר מימי הביניים עטור הילה של אבירות וגבורה. אתה יכול להשקיף על צמרת היער של משמר העמק –
בסך-הכול לא יותר משניים-שלושה קילומטרים בקו-אוויר – אלא שאין אליו כל דרך של ממש, ולעבור את הערוצים העמוקים ברגל איננו מן הדברים הקלים, וודאי לא מן הבטוחים. 
גם הדרך לג'וערה שמשתמשים בה עכשיו לגמרי איננה בטוחה, היא עוברת כפרים ערביים ויש בה הרבה מקומות נוחים למארב. "בניר" היא קבוצה של "השומר הצעיר" בת 150 חברים יוצאי אמריקה ואירופה שווה בשווה. גם כאן יושבים במקום רק 40 איש, רובה של הקבוצה עדיין הוא בחדרה".

עולים לג'וערה 1937

בעקשנות ותוך התמודדות עם קשיים פיסיים ובעיות ביטחון קשות החלו חברי הגרעין המייסד של ג'וערה לפתח ולקדם את קיבוצם. נקודת הקבע הוקמה במרחק קצר מערבה. לאחר דיונים ואישורים מיוחדים מקרן הקיימת לישראל הוחלט לקרוא לישוב על שמו של השופט לואיס דמביץ ברנדייס לכבוד יום הולדתו ה-80 ולאות הוקרה על תרומתו הרבה להקמת הישוב. 
הקונגרס הציוני ה-21 שנערך בג'נבה אישר את השם עין השופט. יהושע לייבנר חבר הקיבוץ ששהה בשליחות בארה"ב דיווח מוושינגטון על פגישה שלו עם ברנדייס: "זה עכשיו התראיתי עם ברנדייס. מדי פעם אני נכנס אליו, אם צריך אפילו רק לשיחה קלה, כדי לקשור אותו יותר אלינו. יש לי הרושם שעניין הקיבוץ האמריקאי נעשה כה קרוב ליבו, שאין מה לדאוג בעתיד. אני בטוח שבכל עת צרה נוכל לפנות אליו".
בתאריך 8.6.1938, כמעט שנה אחרי העלייה לג'וערה, הונח היסוד לבית הילדים בחצר הקיבוץ בעין השופט. 
הקיבוץ תוכנן על ידי נוח, בנה של אירמה לינדהיים, שמאוחר יותר נפטר ממחלת כליות, ועל שמו נקראה גו'ערה (גבעת נוח). 
קיבוץ עין השופט הפך לעובדה מוגמרת והלך והתפתח לקיבוץ מצליח ומשגשג. איש העלייה הראשונה והסופר משה סמילנסקי כתב לאחר ביקור בקיבוץ על ההתרגשות שאחזה בו עת התקרב אליו מעמק יזרעאל: 
"ועל שטח של שמונה קילומטרים מתגנב והולך הדרך הצר הזה. הסלול באופן פרימיטיבי, בין גבעות נישאות עד שפתאום מופיעה לנגד עיניך על ראש אחת הגבעות קבוצה של בתים לבנים...עין השופט. לכאן לבין השלוחות של הרי אפרים, חדרו ובאו, דווקא בשנים האחרונות, בחורים ובחורות מבני ישראל מעבר לים, מאמריקה – לזאת נקרא המקום על שמו של השופט העברי הגדול שמעבר לאוקיינוס – מפולין ובהם גם מישהו מבני הצבר...וכאן, בין ההרים השוממים, הפראים, מבין המעברים הצרים השופעים אימים, מבין השבילים שספגו לא אחת ולא שתיים דם – כאן סללו המתיישבים עצם במו ידיהם כביש. סיקלו את האבנים מעל פני הגבעות והעמקים, נטעו עצים, שתלו שתילי ירקות וזרעו חטים ושעורים ועדשים...ומבע פניהם וברק עיניהם מעידים עליהם כי שמחת יצירה בלבם וגם שורשיהם הם מצאו את מבוקשם בקרקע, אשר דורי דורות של אבות העשירוהו בדמם  ונשמותיהם של ילדי המקום. בני אפרים החדשים"

בית הילדים בשנות הארבעים - היום מועדון לחבר

בשנת 1942 ביקשה טובה ניר להצטרף כחברה לקיבוץ והיא בת 46, מבוגרת מכל המתיישבים האחרים.  בפרק הבא אספר את סיפור חייה של טובה.