ציד הדורבן
כתב דב ורדי ליום הולדתו של גיורא ינאי (בן 4) - תש"א
(דב היה אחד מעובדי גן הירק)
צרה בגן הירק,חיבלו בבולבוסים
סביב מפוזרים הם פגומים ונגוסים.
ומיהו החבלן שמתגנב בליל?
דורבן הוא הפושע, הבולבוסים זולל.
מה יישאר לילד? מה נשלח לעיר?
ברדיו שוב הודיעו כי יעלה המחיר..
בוא, נוח (פלד) איש היער, רד יונה (ינאי) חיש לגן!
עורו, צודו ציד, סלקו את הגזלן!
ירדו השניים יחד בלילה האפל
לא אור כוכב ממעל, הכול עטוף בצל.
גם כלב לא נבח, לא תן ילל אי- שם
ולפתע "הס, שמעת? רשרוש בקצה הגן!.. "
הקול שקשק בלחש, רובה נטען מיד,
אך התרגשו לשווא, רק עשב שם רעד.
תעתועי דמיון הם, רשרוש ולא יותר,
והדורבן עדיין במחילתו נוחר..
אך כבר הוא מתמתח, פוקח את עיניו-
בטנו כה מקרקרת, הומה מרוב רעב.
"סלט גדול אכין לי ", החליט דבר ראשון
"עד להתפוצץ אזלול, ושוב אלך לישון."
החוצה אז זוחל הוא, ישר לגן יזחל
לאט אבל בטוח מתקרב אל השלל.
שוהה ומרחרח- לא אין כל סכנה,
עוקף את המלכודת וניגש אל המלאכה.
מה טעים לו התפוח שהוטמן באדמה
שתבכה הירקנית! שתשפוך את זעמה!
ציפורניו עובדות במרץ, הוא בולבוסים עוקר
וכך יכין לו סעודה, רק יש להיזהר!
שמעו זאת גיבורנו- ראוהו בבירור,
אחד צעק - "הנהו!" שני ירה כדור
ישר אל הפושע- קלק וקליק וקלק
אך לא ארע דבר, כי הכדור היה רק סרק!
"לעזאזל!" קילל הוא, "הרובה נדפק!"
"נרוץ נתפוש את הגזלן בטרם הוא ירחק!"
ביקשו אז גיבורינו להשליך עליו מעיל
אך הוא מחצית זיפיו ירה ואת שניהם הבהיל.
"איננו פה, איננו שם..הנה הוא כאן עבר!"
קולם הדהד, טיפס אל הקיבוץ בראש ההר,
ואז ידעו כולם שקרב למטה נערך
ואין לדעת אם הפעם הדורבן ינוצח.
בינתיים בעל העורמה למחילתו חמק
והוא נשאר האחרון אותו לילה, שצחק.
אך בליבו החליט שלא יחמוד כבר בולבוסים
כי מסוכן יותר מדי לסמוך על הניסים.
וכך נרדם לו הדורבן, ימים רבים ישן..
ועובדי הגן עם בוקר באו ומצאו סימן.
לנפלאות הקרב עליו סיפרו הגיבורים,
ערמת זיפי דורבן דוקרים ומזהירים!
אחר, ילדי הציידים את הזיפים אספו
הציגו את שללם הרב, בגאווה סיפרו
איך אבותם הגיבורים, בליל קרבות אפל
דורבן נורא הניסו, טרם את הגן חיסל.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה