לעוף - כתבה עופרה בריל

הצילום מויקופדיה תמונות

נפתח חוג חדש בגילאור – כתיבה יוצרת – זו תרומתי לחוג

לעוף

המסע שלי התחיל בצהרים – כשהחלפנו ספרים בספריית הילדים שקרובה לבניין 'אלומה'. כולנו ידענו שבצהרים חייבים לקרוא ספרים ואהבנו מאוד את השעה הזו , שכולם שקטים ומרוכזים בקריאת האותיות הקטנות שבספר - המוביל כול אחד מאתנו למחוז אחר . אני הבאתי ספר של זול ורן שבו יש  הרפתקה של טיסה בכדור פורח . עפתי יחד עם גיבורי הספר לשמים , שכולם היו מכוסים ברחיפה של ציפורים שליוו את הכדור . חשתי את משב הרוח והתחושה שהעולם שלמטה נעשה קטן יותר ויותר. והיה עוד ספר שקירב אותי לשמים – אגדה שהיא כולה עשויה מכנפים , על עשרת אווזי הבר שכול לילה נפגשו עם אחותם שהייתה יצור אנוש . הם הפכו לאווזי בר בגלל כישוף. הסיכוי שלהם לחזור ולהיות בני אנוש הייתה תלויה באחותם שבמשך כול לילה תפרה כסות של כנפיים לכול אחד מהם , ואם לא הספיקה המשיך האח לעוף כאווז בר. בימים ובלילות שאחרי,  היו חלומות עם רצון להגשמה ברורה של טיסה בכדור הפורח. השנים עברו והחלום נשאר בגדר חלום. ראיתי מראות מרהיבים של כדורים שסנוורו את עיניי ביופיים. מקבץ של אוהבי הרחיפה בכדור בונים וצובעים כדורים בשלל צבעים וטסים כציפורים ענקיות ויפות כמו טווסים בשלל צבעיהם . תמיד חשתי קנאה , למה הם יכולים כך לחוש את השמים ואני עדין על הקרקע. בני גדל וכבר לא התאים לו טיסת הרפתקאות עם אימא , ואז נולדו הנכדים . וכול שנה חיכיתי שיגדלו עוד קצת ויטוסו אתי בכדור פורח. כל שנה הייתי צריכה לוותר על החלום בגלל שהם לא בדיוק התאימו לטיסה שכזו. ואז זה קרה –סימנתי בעיגול גדול את הרצון שלי לטוס בכדור פורח ואמרתי לשי – האיש שמלווה אותי בעדינות רבה ובהכלה , בעזרת הטבע שמסבבינו והטבע שלנו כבני אדם - בוא לטוס אתי !שי זרם והסכים . בשעת בוקר מוקדמת נסענו לשדה ליד עפולה חיכינו שמבער הכדור יפיח אש חמה וינפח את הכדור. עמדתי מוקסמת מול הפלא הזה, איך חום התבערה נותן נפח שגדל וגדל והופך להיות כדור ענק. לאחר אישור מהמדריך התחלנו לעלות על הסל שלקח אותנו יחד עם הכדור לשמים. השחר החל לבצבץ , והשמש החלה להאיר את  חושך הלילה. הכדור מתרומם לאט לאט והנשימות שלנו נעשות יותר ויותר עמוקות. המראות שמתחתינו עוצרות נשימה ביופיים. העיר הופכת לכוורת נמלים קטנה שמתרוצצים בה בני אדם ומכוניות שקשה להבדיל ביניהם. השדות הופכים למרובעים בצבעים שונים. השמש כבר מאירה את המראות של ההרים והקיבוצים והערים שאנחנו חולפים מעליהם. לאט לאט המדריך מפחית את חום הלהבה והכדור שוקע בכיוון הקרקע. הנחיתה קצת מקלקלת את החוויה. נוחתים על שדה רגבים קשים וזוחלים מארגז שהיינו בו במשך הטיסה .

אבל בכול מקרה , קשה לשכוח את המעוף הזה – מעוף של ציפור ענקית שבני אדם המציאו ונתנו לנו האנשים הפשוטים לחוות. 

טיסה מרגשת. הגשמתי חלום.

הצילום מויקופדיה תמונות