 |
קבוצת נרקיס עם צביה חגי ועדנה עירון |
בחג החנוכה בשנת 1982 - קרתה התאונה של ילדי 'נרקיס'
ביום שישי אחד בשנת 1982 כל החברים היו באולם וצפו בסרט "האגם המוזהב ".
לילדי "נרקיס" הייתה באותו יום חוויה מסוג אחר
על התאונה סיפרה בעיתון הקיבוץ חגית רקובסקי :
יום שישי השחור
הלכנו לראות את הפונית והייתה שם עגלת סמיטריילר
בכובד של 30 טון בערך שחסמה את הכניסה .
לכן חלק מהילדים עברו מתחת וחלק לידה.
כעבור כמה דקות הם שמעו רעשים ועלו על העגלה כדי לבדוק מה זה
(הם חשבו שיונים או חתולים)
כמה שניות אחרי שהם עלו נשמעו צרחות וקולות נפילה מזעזעים
העגלה קרסה והצינורות כיסו כמה מהילדים.
 |
| עינב בריל |
הילדים שמסביב התחילו לצרוח ,
היו מבוגרים ששמעו את הצרחות ורצו לאולם האזורי לקרוא לאנשים לעזרה .
אייל נתקע עם הרגליים בתוך העגלה וגם הראש שלו נפגע ,
עינב היה צמוד לאחד העמודים שהעגלה נשענה עליו.
עמית קפץ על העגלה ומשך אחריו את אורית שלא תיפול ,
הוא קפץ בעצמו מהעגלה ובעזרת אילן הצליח להגיע לכיתה
כאשר אורית קפצה מהעגלה היא קיבלה מכה קטנה ברגל
ואז רצה לעזור לאייל לצאת ופגע בה סליל ששקל 120 קילו .
אילן ואוהד הצליחו לחלץ את עינב.
הוא היה בהלם ולא הצליח ללכת , לכן השכבנו אותו על הדשא.
דקות ספורות לאחר מכן הוזעקו הבחורים, האחיות והרופאה
הבנות בכו והבנים היו במתח רב .
כעבור שעה בערך הצליחו לחלץ את אייל לשמחתנו הרבה .
וכולם נסעו באמבולנס לבי"ח רמב"ם .
 |
| אייל שני |
כדי לעזור לחניכי הקבוצה להתגבר על החוויה הקשה ביקשה המחנכת עדנה עירון מהילדים לכתוב על האירוע
אריאל ירון כתב :
אתמול בלילה כאשר הדבר קרה, אני הרגשתי פחד, כי היו ילדים מתחת לעגלה וקשה היה לי לחשוב שהם היו יכולים להיפצע בצורה רצינית חשבתי על החברים שלי עמית ואייל וגם על האחרים, מה יקרה להם ?
כמעט כל הבנות בכו ואני הייתי לידם וזה היה קשה לסבול את הבכי של הפחד שאולי יקרה משהו ראיתי את עינב נופל וצועק הצילו! ובוכה והדבר הזה יישאר חרוט בזיכרוני בתור אירוע עצוב, כי הם ילדים מכיתתי ולא ידענו מה יקרה להם אם הפצעים חמורים.
ואם יוציאו את אייל או שהוא יישאר מתחת עוד קצת . היה לי קשה לחשוב שנאבד אחד מהם וב"נרקיס" יהיו 19 ילדים
 |
| נעמה דגן |
נעמה דגן כתבה :
זה קרה לי לפני כמה ימים. הרגשתי כל כך הרבה פחד שהייתי חייבת לעשות משהו . הייתי חייבת להוציא אותי ואת אייל מתחת למשקל הכבד
להפסיק את הדם שזרם לו בלי הפסק אבל לא הייתי יכולה , הייתי חסרת אונים ורק עמדתי וניגבתי את הדם
ודיברתי אל עצמי וזה הכול פחד.
פחד וחוסר אונים , והחוסר אונים גבר עלי ואז הלכתי ובכיתי והוצאתי את הכול ובכל זאת עוד לא התגברתי על הפחד וההרגשה האיומה הזאת
שאולי הצלחתי להעביר בחיבור הזה .
במסיבת חנוכה שהתקיימה יותר מאוחר באותה שנה הדליקו נרות ובירכו ברכת הגומל על הנס שקרה לילדי "נרקיס".
 |
| אריאל ירון |
 |
| ילדי נרקיס בגן |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה