 |
שיחה לפני השינה בכיתת זמיר - עם שיקה וינר |
לסיום הסדרה שלי על אירועים משמעותיים בחיי קיבוצנו - בחרתי בוויכוח שהצית את הקיבוץ בשנות השמונים -לינה משפחתית כן או לא......
בשנות השמונים התפתח בעין השופט מאבק סוער על דרך הלנת הילדים:תומכי הלינה המשותפת נאבקו כמו מתגוששים בתומכי הלינה המשפחתית .עיתון הקיבוץ שימש כזירת המאבק ונכתבו בו מאמרים ששיקפו את שתי העמדות -בעד הלינה המשפחתית
כותב אבא אלמוני :איך אפשר להשכיב ילדים בגילאים הצעירים, כאשר סובבים אותך הורים וילדים ?
קשה להיות משוחרר עם הילד מול זוגות עיניים של אחרים ,
וכשלפעמים בא לך לגעור בילדים אני מרגיש אי נוחות בראיית האחרים במצב זה .
כאשר מגיעה השעה שמונה בערב, הילד הוא בודד .
וכאשר בא לו לבכות, אין מבוגר שייגש אליו.
אם בוכים שני ילדים בשני גנונים נפרדים, אחד מהם יבכה יותר זמן
שהרי שומרת אחת לא תוכל להרגיע את שניהם בבת אחת ,
וכל מי שטוען שהילדים צריכים ללמוד להסתדר לבדם – טועה.
בגיל הרך ילדים מפחדים ומאבדים אמון במבוגרים.
הם אינם יודעים להסתדר לבד.
הם לומדים משהו חמור וזה שאין על מי לסמוך
ושאין זה בטוח שמישהו יבוא אליהם ,
וודאי שלא אבא ואימא....
 |
גיורא מור רק התעורר - צילום שעיה מור |
נגד הלינה המשפחתית
כותבת אימא אלמונית בת קיבוץ אחר :
לינה משפחתית - קשה לחייך בבוקר.
אצלנו נהוגה לינה משפחתית כבר שנים אחדות ,
גם בזמנו וגם עכשיו אינני בעד שיטה זו,
אני חושבת שישנן הרבה בעיות בלינה המשפחתית שלא מדברים עליהן.
הסיבות לכך הן שההורים לא מעוניינים שיחשבו שהם הורים לא טובים
ולא מסתדרים עם הילדים.
שמתי לב שבהרבה משפחות ישנם קשיים, בעיקר עם ילדים קטנים
עד כדי יצירת מתחים במשפחה .
ובעיקר אצל נשים- מצבי רוח קשים וכמעט התמוטטות פיזית .
גם אם פונים בבקשת עזרה למטפלות או לוועדת חינוך
אין רצון להקשיב .
ובכלל יש הרגשה שזה לא מעניין אותם .
 |
אוכלים ארוחת בוקר - עדנה קרמר בקבוצת שקד |
בטורה "משולחן המזכירה" בעתון הקיבוץ משנת - 1983
כותבת רותי דקל, שהייתה המזכירה באותן שנים, חוויות משבוע תורנות כשומרת לילה :
במסגרת הדיונים על לינה משפחתית קלטתי הרבה חרדות, רחשי לב ודאגות אימהיות
בנוגע לילדים הישנים "אי שם " בבתי הילדים, רחוקים ממבט, ממגע והשגחה .
על כן החלטתי להתכונן לשבוע שמירת הלילה שלי היטב- היטב ובכך להקל, ולו מעט, על רגשות אלו ולכן:
ניקיתי את שולחני במזכירות מכל הניירות החוזרים והמכתבים ,
היומן נשאר נקי מישיבות , פגישות ושאר " פגעים ".
ניתקתי את עצמי מעיסוקיי הרבים כולי קודש לשמירה ..
- שחזרתי ידע קודם בהליכות צופיות בלילה, תנועה בשטח בנוי, כיווני כוכבים ואיתות מורס .
דפדפתי באלבומי ילדי, בתמונות שהם היו קטנים, כדי להיכנס לאווירה .-
- קראתי את יומני כאם צעירה, שנכתב מהתקופה בה נולדה נעמה
- למדתי את שמות הכלבים (מה שבטוח בטוח)
ולהבדיל- את שמות ילדי המקום שנולדו בעשור האחרון-
- עברתי על עקרונות העזרה הראשונה
- הורדתי (וניגבתי את האבק) את דר' ספוק (ירום הודו)
- דקלמתי את שמות הקבוצות , כולל הקודים שלהם בשמרטף ותרגלתי את מקומן על המפה .
לא נותר לי אלא לארוז תיק קטן ובו מעט חומר קריאה
(להרבה לא ציפיתי...הרי יש כל כך הרבה מה לעשות בלילה)
חשתי עצמי מוכנה ומזומנה לשבוע השמירה .
הפתעה ראשונה ציפתה לי בחדר השמירה הלא הוא ה"אגף " המפורסם
אט אט נגלו לי נפלאות המקום :
- מיני כורסאות וכסאות וספות לכל גב עייף ודואב
- מטבחון נקי ומסודר ובו תבלינים, אביזרים וכלים ע"פ דמיונם ותאבונם של כל שומר ושומר
והעיקר טלביזיה צבעונית! (וגם שחור-לבן למקרה של קלקול)
סיבוב ראשון :
 |
נירה ואליהו יקיר נפרדים מרני בנשיקת לילה טוב |
הכנתי מוצץ לכל ילד
כיסיתי, פתחתי, סגרתי, נעלתי, הזזתי, בדקתי, הקשבתי....
גמרתי סיבוב !
צנחתי עייפה (וכמובן-מרוצה) באחת הכורסאות, נכונה לזינוק.... וראה זה פלא- מאום לא קרה !
מה זה כאן- למה לא בוכים? מה זה-אין כאן ילדים ?
עשיתי סיבוב נוסף :
בחנתי את פני הילדים השלווים והיפים
הקשבתי לנשימותיהם הקלות
כל כך נעים לראותם כך
מלאכים קטנים
במשך השבוע גמרתי לקרוא שני ספרים, קראתי כל לילה שלושה עיתונים
התעדכנתי בחדשות הארץ והעולם הדבקתי באלבומים תמונות שהצטברו אצלי בעשר השנים האחרונות, כתבתי מכתבים ,
וכשגמרתי את שבוע השמירה שאלתי את עצמי שאלה אחת גדולה
את כל היופי הזה אנחנו רוצים לחסל ???
בסופו של דבר הוחלט בשיחת קיבוץ המונית על ביטול הלינה המשותפת ומעבר ללינה משפחתית
 |
גליה מסתרקת |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה