מספרי זכרונותיו של איתן בן אור (משמר העמק) - חצץ שחור- מפל הנעורים

הצילומים באדיבות ארכיון משמר העמק

היינו הילדים הגדולים של הקיבוץ

(מתוך ספרו של איתן בן אור- חצץ שחור – )
היינו הילדים הגדולים של הקיבוץ והיה בזה משהו ייחודי. לא היו דורות של ילדים מבוגרים מאיתנו, שיכולנו ללמוד מהם משהו, לחקות אותם, להתחרות בהם, להידמות להם או לקחת מהם דוגמה.
להורים לא היו הורים בארץ אלא בחו"ל. לנו, הילדים, לא היו סבים. 
זה היה מקרה נדיר כשפתאום התחילו לבוא סבים מחו"ל לביקור. אני קראתי להוריי "אבא" ו"אמא", ונדמה לי שחצי מבני הקיבוץ הראשונים עשו זאת. חלק מהם קראו להוריהם בשמותיהם הפרטיים.
פעם הלבישו אותי ביום שישי בבגדים יפים מאוד. זה היה בחורף והייתי שובב גדול. 
קפצתי מיד לשלולית בוץ ואימא שלי "התחממה" עליי והפליקה לי כמה "קלפסים" עם היד. במקרה עבר לידינו בן עמי גורדון ואמר:
"ברטה, זה לא יעבור לך בשלום! אני אקרא לך לבירור בשיחה ואספר שאת מכה ילד של הקיבוץ".
אימא סיפרה לי את זה בצחוק גדול, כי באמת אותנו לא היכו, היינו החבובצ'יקים של כולם. 

בן עמי עם חברים

לרוב האנשים עוד לא היו ילדים, כך שאנחנו היינו נחשבים לבני התפנוקים של הקיבוץ. גרנו, כמובן, בבית הילדים, והיינו הולכים אל ההורים ב"שעות הילדים". אהבנו מאוד את השעות האלה. אמנם, חסרו הרבה דברי תפנוקים שקיימים היום. החדרים היו דלים מאוד, לא בישלו בדירה ולא היה קומקום חשמלי לעשות תה. בהתחלה גם לא היה חשמל. הייתה מיטה, היה ארגז בתור ארון, כמעט ולא היו צעצועים. 

אני זוכר את זוג האופניים הראשון שהגיע, נדמה לי, לאמירה, והיינו רוכבים עליו בתורים, כל פעם ילד אחר. לעומת זאת, רכבנו על סוסים הרבה מאוד. 
הוותיקים לימדו אותנו ועזרו לנו. תמיד הייתה איזו סוסה שקטה, כמו אצילה, שלא הייתה מפילה אף ילד. היו רוכבים לאט ובזהירות, וכשהתבגרנו למדנו להניח לבד את האוכף על גב הסוס ולהכניס לפיו את הרסן, לעלות ולרכב. היינו שובבים גדולים והיינו רגילים מאוד לסוסים. 

אוריאל לין על הסוסה אפורה

משחקים של ממש כמעט לא היו בנמצא, לכן המצאנו משחקים, למשל: כשבאנו למשמר העמק בנו את אסם התבואות באמצעות חביות ענק גדולות. חבית אחת נשארה בצד. היינו נכנסים לתוכה ויכולנו לעמוד בתוכה. גלגלנו אותה, תוך כדי הליכה על הדופן שלה, והיא התגלגלה כל פעם יותר מהר. המשחק הזה היה מסוכן, כי היו ילדים שנפלו על הרצפה והתגלגלו. החבית הייתה נעצרת כשנתקלה בצריף או בעגלה. זה היה עושה "בומס" גדול וההורים מאוד מאוד לא אהבו את המשחק הזה.
היינו קופצים על הכברות, אותן חביות ענק שבתוכן שמרו את הגרעינים משיני המכרסמים, משתוללים שם וקופצים, ויותר מאוחר היינו עולים על הסולם של הבריכה הגולשת ומלמעלה היו לנו משחקים נחמדים מאוד: משחק במשקפת, שבו היינו מתבוננים לראות איזה זוגות הולכים לעשות רומנטיקה, זה עניין אותנו מאוד. מהתצפית הזו ראינו מי הולך עם מי ולאן הולכים. היה שמח, לגלות ולספר...

אחסון תבואה בכוורות 1929

פעם השחקן מישה אשרוב הופיע אצלנו בהצגה למבוגרים בלבד. עלינו, הילדים, נאסרה הכניסה לחדר האוכל (הישן), בו נערכה ההופעה. נצמדנו לחלונות מחוץ לאולם ונעזרנו בארגזים וסולמות כדי לחזות ולהאזין טוב יותר.
מישה נעמד בקדמת הבמה ושאג את המשפט הראשון של הטקסט:
"היי...אתם שם בחוץ ! " ואז כל ילדי הקיבוץ נתלשו בבהלה מהחלונות כשהם נסים על נפשם.