התלבטות - שיחות עם חניכי תנועת השומר - הצעיר מבלגיה בשנות השמונים

ה ת ל ב ט ו ת

למרות פעילות ענפה, מתקשה "השומר הצעיר"בבלגיה, אחת התנועות הותיקות במערב אירופה,לרכז גרעין גדול לעליה לישראל. עולים כארבעה-
חמישה בוגרי תנועה בכל שנה. רובם מוצאים דרכם לאוניברסיטאות, ורק מיעוטם מגיעים לקיבוצים. השנה הגיעו כ-50 חניכי התנועה למחנה עבודה בהרי-אפרים.

עופרה בריל, "חותם", 24.7.1981

להוציא חמישים בני-נוער מבלגיה, כשהפיתויים בה כה רבים, להתגבר על הפחדים של ההורים וההתלבטויות של הנערים עצמם, ולהביאם בימים אלה לישראל – אין זו משימה קלה. נשא בה בהצלחה אליעזר פלד מרמות-מנשה, בעזרתו של ערן מקיבוץ דליה. שניהם משמשים כיום שליחים של התנועה בבלגיה. כחמישים מחניכי השומר-הצעיר בבלגיה הגיעו למחנה עבודה בארץ. הבוגרים נמצאים בקיבוץ רמות-מנשה, הצעירים במוסד החינוכי בהרי-אפרים.

אליעזר יושב בחדרי, שזוף מהשמש הישראלית, נהנה מכל רגע של שהייה בארץ.
"את יודעת מה זה בשבילי השמש הזו?
בבלגיה אין כמעט שמש, ארץ עם מזג אוויר אפור המשפיע גם על האנשים. קשה להאמין כמה מזג האוויר משנה את האופי והמנטאליות של האנשים.
התנועה בבלגיה מתרכזת בשתי ערים – עיר הבירה בריסל ועיר הנמל אנטוורפן, שהם שני עולמות. 
אנטוורפן היא מוקד התרבות ועיר הבירה של הפלמים.
היא בנויה בסגנון שמרני, הסגנון האירופאי הקלאסי, והקהילה היהודית בה מגובשת וחיה במעין גטו.
בריסל הרבה יותר מודרנית.
היא עיר בינלאומית ופתוחה להשפעות. מלבד כל הממסד הבלגי, המלך ומוסדות הממשלה, שוכנים בה מרכז נאט"ו, מועצת השוק המשותף והרבה ועדות בינלאומיות הקשורות לאו"ם ולאונסק"ו. מוסדות אלו משנים את האווירה בעיר, היא פתוחה וחופשית לזרים.

הקהילה היהודית מפוזרת על פני העיר, וזה מכביד על עבודת השליח. קושי נוסף כרוך בצורך לעבוד בשתי הערים. התנועה מכירה בקושי הזה, אבל מבחינה כספית לא ניתן להחזיק שתי משפחות שליחים.
הוחלט להיעזר בערן מקיבוץ דליה, העובד למחייתו כשוער בבית-ספר של הקהילה באנטוורפן ועושה כמיטב יכולתו בהדרכה בתנועה.
הקהילה מאוד ותיקה, החלה להתרכז בעיר אחרי הפרעות במזרח-אירופה. יש שני בתי-ספר יהודיים ברמה מאוד גבוהה. אחד מהם דתי-ממלכתי, בסגנון המקובל בארץ, והשני שייך לזרם האורתודוקסי, במתכונת של ישיבה. רוב ילדי היהודים לומדים בבית-הספר הממלכתי דתי ולבוגריו אין כל קושי להשתלב בלימודים באוניברסיטה בארץ, אם הם מחליטים לבוא ארצה.
ריכוזה של הקהילה מקל מאוד על עבודת השליח. אין שום קושי לרכז נוער במסגרות קבוצתיות".

התנועה הוותיקה במערב-אירופה

"השנה חגגנו בבריסל שישים שנה לייסוד תנועת "השומר-הצעיר" בבלגיה" מספר אליעזר. "זוהי אחת התנועות הוותיקות במערב-אירופה. מייסדיה באו בשנות ה-20 ממזרח-אירופה. הגרעין הראשון השלים את קיבוץ עין-החורש. עשינו מסיבה גדולה, שריכזה כאלף איש. הזמנו את בוגרי הקן, והיינו עדים לפגישות מרגשות מאוד.
האווירה ברחוב היהודי לא מעודדת הליכה לתנועת נוער המחייבת הגשמה ועלייה לארץ. הנטייה הכללית היא יותר בכיוון של "הנוער הציוני", שהוא מחנך להגשמה ולא לעלייה. אנו נאבקים באווירה ברחוב בהצלחה קטנה יחסית. הקן באנטוורפן מונה כארבעים חבר'ה, אבל אני מאמין שקיימת אפשרות להרחבה.
לאנטוורפן מגיעים יורדים רבים מישראל וגם נושרים מברית-המועצות. הישראלים ברובם קשורים בעסקי הבורסה. להם יש השפעה שלילית על החלטת הנוער לעלות לארץ.

בבריסל יש כמה מרכזים יהודיים.

לאחרונה התחילה לפעול שם תחנת רדיו יהודית, המשדרת ב-א.פ. ושידוריה נקלטים גם באנטוורפן. משדרים בעיקר בצרפתית, אך יש גם תוכניות בעברית, יידיש ולאדינו.
יוצא גם שבועון ברמה גבוהה לבעיות יהודיות עולמיות ובעיות ישראל. לאחרונה התחילו לנשב רוחות של ערעור על מרכזיותה של ישראל בחיי היהודים, ויש רצון לשמור על אחדותה של הקהילה בבלגיה.

המרכזים מקיימים פעילות נוער ענפה, המהווה תחרות רצינית לתנועות הנוער החלוציות. על אף המכשולים, הקן בבריסל נחשב לקן טוב וגדול, רשומים בו יותר ממאה חניכים, המתחלקים לארבע קבוצות גיל. יש מדריכים שהם בוגרי הקן.

הבעיה האמיתית היא הקושי העצום לגבש גרעין בגודל משמעותי, שיעלה לארץ. העלייה מתבצעת בטפטוף קל, ארבעה-חמישה חבר'ה בשנה, ורובם מעדיפים ללמוד באוניברסיטה.
רק מעטים מגשימים בקיבוץ. עתה נעשה ניסיון לשלב לימוד באוניברסיטה עם קשר הדוק לקיבוץ הקולט, קיבוץ חורשים. החבר'ה לומדים ובסופי שבוע באים לקיבוץ, משתתפים בכל התורנויות והתישבוצים וכמובן באירועים המתקיימים בקיבוץ. כך הקליטה יותר הדרגתית והסיכויים טובים יותר. 

גם בעיר ליאז' קיים ריכוז יהודי די גדול, אבל שם הקהילה מנסה לשתק את פעילותן של תנועות הנוער, ובייחוד של "השומר-הצעיר". ממש בציפורניים מצליחים להחזיק שם את הקן ולשמור על פעילות תקינה."

חינוך יהודי

כ-15 אחוז מבני הנוער היהודים בבלגיה קשורים לחינוך יהודי. יהדות בלגיה היא ברובה יהדות שבעה, שיש לה קשר אמוציונאלי עם ישראל, אבל רחוקה מלשבת על המזוודות. יהודי בלגיה אינם חוששים מאנטישמיות, ורואים עצמם בלגים לכל דבר. בני הנוער קשורים להוריהם וגרים אצלם עד גיל 25. גם בתקופת לימודיהם באוניברסיטה. אם בכל העולם מדברים על ערעור מעמד המשפחה, בבלגיה המשפחה היא המוסד החזק ביותר. אין שום אפשרות לפעול בקרב בני-נוער בבלגיה בלי ליצור קשר חזק מאוד עם ההורים, ואלה מהווים חלק אינטגראלי של התנועה.
הנוער שבא לתנועה הוא נוער טוב, מחונך מאוד, מחובר מאוד, ממושמע – אבל מפונק. בחלקו הגדול אלה בנים יחידים והדבר מורגש. קל לעבוד איתם כל זמן שלא דורשים מהם ליטול אחריות ויוזמה לארגון דברים. על השליח לקחת על עצמו גם את כל העבודה הארגונית, עד פרטיה הקטנים ביותר.
הפעולות בקן מתקיימות רק בסופי שבוע. במשך השבוע עסוקים בבית-הספר מ-7 בבוקר עד 5 אחר הצהרים ושעתיים שיעורי בית בכל יום, והעומס באמת גדול. במשך שתי תקופות בשנה מפסיקים לגמרי את הפעילות בקן בגלל מבחנים גורליים בבית-הספר. עיקר העבודה נעשית בחופשות, כשיוצאים למחנות.

מחנה עבודה בישראל

מספר אליעזר: "נהגנו לקיים מחנה עבודה בישראל מדי שנה לקבוצה הבוגרת בלבד. השנה עלה בדעתי לנסות ולהביא את כל התנועה לארץ, גם את החבר'ה מהשכבות הצעירות ביותר. 55 נערים ונערות הגיעו ומבחינה מספרית זו הצלחה עצומה. צריך להבין, שקיים קושי כספי גדול לקיים את המחנה בארץ. היינו צריכים לקיים כמה מבצעי התרמה כדי לסבסד לחלק מהנערים את התשלום (מחיר הטיסה לישראל בלבד שווה למחיר של מחנה בן שלושה שבועות באירופה). אך מעבר לבעיה הכספית, היו חששות של ההורים מפני מה שקורה בישראל. יש רבים החושבים שבארץ רק יושבים במקלטים, ולא קל לשכנע הורים לשלוח ילד בן שלוש-עשרה לארץ. הצלחנו להביא את החבר'ה בזכות האמון הרב שההורים רוחשים לתנועה. תנועות אחרות שניסו לקיים מחנה עבודה בארץ הצליחו בקושי להביא 10-15 נערים, והיו שביטלו את התכנית מחוסר משתתפים.
אני רוצה להגיד כמה מילים טובות למוסד הרי-אפרים, שמארח את מחנה העבודה. האנשים האחראים והמוסדות הלכו לקראתנו מעל ומעבר, כי ראו בנושא עניין ציוני חשוב. קיבוץ רמות מנשה ראוי לשבח על שנטל על 
עצמו לארח את הקבוצה הבוגרת ולאמץ את הנערים במשפחות. הנערים מאוד נרגשים ומלאי תודה".

"החיילים הקטנים"

אנו יושבים במעגל, כמו בשיחת קבוצה במוסד. הפרצופים זרים קצת, אבל השמות נשמעים מוכרים: שושנה (משכבת מגן  - אנטוורפן), דפנה (משכבת מגן – אנטוורפן), יהודה (משכבת יסכור – בריסל), בועז (משכבת יסעור – אנטוורפן) ועוד רבים מחניכי השונר הצעיר בבלגיה. מנסים לתהות על קנקנו של נוער יהודי שומרי, החי בחברה בורגנית ושבעה.

הפיתויים בבלגיה גדולים. יש תנועות רבות, למה דווקא השומר הצעיר?

יהודה: "שלושה שלבים קיימים בהחלטה ללכת לתנועה. בשלב הראשון באים כדי לשחק ולהשתעשע. בשלב השני, כדי להכיר אנשים אחרים מאלה שבבית-הספר. בשלב השלישי באים מתוך חיפוש אחר אידיאל". 
דן: "הגעתי לתנועה עם חבר, בהיותי בן 9. מאוד מצא חן בעייני. המשכתי לבוא, ושוב מצא חן בעייני. וככה עד היום זה מוצא חן בעייני..."
בועז: "הגעתי לתנועה לפני כארבע שנים. הכרתי כמה ילדים שהיו חברים בה והם שאלו אותי אם אני רוצה לבוא. כשבאתי, ראיתי שהחינוך והמנטאליות בשומר-הצעיר זה משהו אחר מתנועות אחרות, הרבה יותר טוב"?

ידעת מה קורה בתנועות אחרות?

בועז: "כן, ופה היה עדיף".
יעל: "הגעתי לתנועה בגיל צעיר. למשפחתי מסורת ארוכה של השתייכות לתנועה. שני אחי הבוגרים היו בתנועה. האווירה הטובה בקן והעידוד מצד המשפחה השפיעו על החלטתי להישאר".

איזה ערכים מקנה לכם התנועה?

בועז: "בתנועה למדתי איך לחיות עם אנשים. במחנות קיץ כאלה, של חודש-חודשיים, אתה לומד איך אנשים מגיבים ואיך צריך להתייחס לכל אחד".
דן: "הערכים באו לי בהדרגה, מתוך התאקלמות והסתגלות לחיי תנועה. היום מושכת אותי האפשרות לעבוד עם בני נוער בהדרכה, זה מחזק את הערכים הניתנים בתנועה".
ארלט: "הערכים שאנו מקבלת בתנועה, הם בשלושה מישורים: הקבוצה כערך מחנך, חיי קבוצה וכל מה שכרוך בלדעת לחיות עם אנשים; התנועה החלוצית וכל מה שקשור בישראל; המישור השלישי הוא בנושא של חברה סוציאלית ושוויונית".
ליאון: "הערך החשוב ביותר הוא האחריות. למעשה, היום אני לבדי נושא באחריות לכל מה שקורה בקן בליאז'. אני גאה שהצלחתי, ואני מצליח לשאת את הקיים, על אף התנכלות הקהילה היהודית בליאז' לתנועה".



האם ברחוב היהודי בבלגיה מתייחסים אל השומר-הצעיר כאל תנועה יוצאת דופן? האם יש
תווית מיוחדת לחברי התנועה?

רינה: "הקהילה רואה אותנו כקומוניסטים".
ציפורה: "זה בגלל שבל"ג בעומר, כאשר מתכנסות כל תנועות הנוער יחד, השומר-הצעיר מופיע עם דגל אדום".
משה: (בוגר התנועה, משתייך לקיבות חורשים ולומד באוניברסיטה)- "יש כאן משהו מוזר, שחשתי בו כשהייתי בבלגיה. מצד אחד הקהילה לא אוהבת אותנו, לא נותנים שום עזרה כספית לפעילותנו. מצד שני – כשצריך נוער למפעל מסוים, כשצריך את "החיילים הקטנים" – קוראים לנו. החיילים הקטנים יכולים לבוא להפגנות, לעצרות עם, לפעולת הקרן-הקיימת, פעולות המגבית. לכל זה טוב שיש נוער המאורגן בתנועת נוער, אבל כשצריך להפריש כספים, לתת עזרה כלכלית, נוצר מחסום. תופעה זו אינה מיוחדת לשומר-הצעיר, אלא נוגעת לכלל התנועות החלוציות בבלגיה. הורים רבים שולחים את ילדיהם לתנועה לא משום שהיא מסמלת בשבילם רעיון כלשהו, אלא מפני שזהו מועדון טוב לשבת אחר הצהריים, שהילד לא יסתובב סתם ברחוב, אבל כשמגיע הרגע שצריך לסייע מבחינה כספית (דמי חבר), לא נותנים. כמובן, אי אפשר להכליל, יש הורים שעוזרים הרבה, מכל הבחינות".
אריאל: "בשלב מסוים ההורים מבינים שבתנועה לא רק משחקים, אלא גם מחנכים לעלייה והגשמה בקיבוץ, ואז מתחיל לחץ כבד על הבנים לעזוב את התנועה. הפיתויים רבים, כי יש להורים אמצעים וכלים טובים לשכנוע".

באיזו מידה אתם יכולים לעמוד בלחצים של ההורים?

אריאל: "אפשר להחזיק מעמד אם הקבוצה חזקה, אם יש בקבוצה גרעין המושך כל אחד ואחד".
ארלט: "גורם המוטיבציה משמעותי ביותר. לא די שההתחזקות תבוא מפעילות בתנועה, צריך לעמוד בעימות עם ההורים, ויש כאן מלחמת עצבים, מי יחזיק יותר מעמד. או שהחבר נשבר או שההורים נשברים".
אליעזר (בהערת ביניים) – "מהניסיון שלי, לרוב החבר'ה נשברים".
יהודה: "רק כשמתבגרים אפשר להתמודד עם ההורים".

האם ההליכה לתנועה היא מעין "מרד הבן"?

יעל מנענעת בראשה בלאו גדול.
דן: "צריך לזכור שרבים מהילדים הובאו לתנועה על-ידי ההורים. גם אם בשלב מוקדם זה היה כדי להיפטר מהם, בשלב מאוחר יותר מסתגלים ההורים לרעיון של התנועה".

באיזו מידה ההורים שותפים למפעלים של התנועה?

יעל: "ההורים לא מעורבים בכל מה שקשור בחינוך בתנועה, עזרתם מתבטאת בתחום הארגוני ובקשר עם הממסד הבלגי".
אליעזר: "השותפות של ההורים הרבה יותר רחבה ממה שיעל ציינה. למשל, הורים היו פעילים מאוד בהתרמה למען היציאה למחנה הזה, בהפצת כרטיסי תורמים בעשרות בתי-אב. במסיבה השנתית שהייתה בקן, הורים הכינו את כל המזנון, תפרו תלבושות להצגה, אחד האבות עזר לא מזמן לתקן את הקן".

למה קיבוץ?

איך אתם רואים את הקיבוץ?

בועז: "לדעתי, ההכנה לחיי קיבוץ לא נכונה ולא אובייקטיבית. מספרים שהכול טוב, אבל המציאות אחרת. ההתנסות בחיי קיבוץ קשה מאוד לבחור שנולד בבלגיה.
אותה ביקורת יש לי גם על הסוכנות ועל הארגונים היהודיים. אני מצפה מהשליחים שבאו מהארץ שיציגו את הדברים בצורה מאוד ברורה, בשחור-לבן ולא בצבעים מטושטשים".

ישראל: "אני רואה את הדברים קצת אחרת. אני מתכוון להישאר בארץ ורואה את הקיבוץ כמטרה לטווח ארוך. בחרתי ללמוד בארץ. צריך להבין שההבדל במנטאליות בין הישראלים לבלגים הוא עצום.
אני וחברי חים בסביבה זעיר-בורגנית. החיים בבלגיה מבוססים על נוחיות וזה עומד בסתירה לחיי קיבוץ. זו אחת הסיבות המקשות על הבלגים להסתגל לחיי קיבוץ".

ליאון: "בבלגיה יש לי התמיכה של ההורים והסביבה המגנה. אם אני עולה לארץ אני לבד - להתמודד עם הבדידות, בלי משפחה, זה לא קל".

אליעזר: "הייתה תקופה שלימדתי המון מרכסיזם ואת העלייה והציונות השארנו בצד, כי מבלגיה הייתה עלייה. חשבתי, שאם יהיו סוציאליסטים טובים, הם ילכו לקיבוץ. אני מכיר בליאז', באנטוורפן ובבריסל אנשים מצוינים, שעלו לארץ, באו לקיבוץ ונכשלו. קיבוץ זו בעיה. לנו זו לא בעיה? על אחת כמה וכמה לאנשים שלא רגילים לחיים כאלה ובשבילם, אם לא קיבוץ אז גם לא הארץ. וכך הם הגיעו חזרה לבלגיה. זאת הייתה הטעות של התנועה שלנו".

הייתה טעות – או יש טעות?

אליעזר: "היתה. אני מעולם לא אמרתי – בואו לקיבוץ כי קל לחיות שם. אני מביא אותם לקיבוץ כדי שיראו ויתרשמו. אם הם רואים בי אדם שטוב לו בקיבוץ, אולי זה ישכנע אותם בעתיד. יש לשים דגש על ציונות וארץ-ישראל כמרכז לעם היהודי. אם לא קיבוץ, שלפחות יישארו בארץ".

כצעירים יהודים, באיזו מידה אתם רואים חובה לעצמכם לשרת בצבא בארץ?

בועז: "זה חלק מבעיית העלייה. זו ההתלבטות הקשה שלי. מי שכבר מחליט לעלות לארץ, ברור לו שהצבא הוא חלק אינטגראלי מהחיים פה".
ישראל: "בכל מקרה צריך לעשות שרות צבאי, או בבלגיה או בישראל. אני, כאדם שבחר לעלות לישראל, מעדיף לשרת בצה"ל".
בועז: "לדעתי, כל יהודי היה צריך לבוא ולעשות שירות צבאי כאן".

האם אתם נפגשים עם יורדים, מתווכחים איתם, מושפעים מהם?

בועז: "אני נפגש עם יורדים, חבר'ה שהיו בצבא ביחידות קרביות, נשבר להם מהמלחמות, מהצבא ומהביטחון, ובגלל זה הם באו לבלגיה. זו אחת הסיבות שאני מתלבט בקשר לעלייה לארץ. אני בגיל גיוס, וצריך להחליט אם לשרת בארץ או בבלגיה".
אליעזר: "זה מכשול נוסף לעלייה – שאין הסכם חילופים עם בלגיה לגבי שירות בצבא, כמו שקיים עם צרפת. אם בחור משרת בצרפת, לא מגייסים אותו בארץ. לעומת זאת, אם הוא משרת בבלגיה ועולה לארץ, הוא חייב לשרת גם כאן שירות צבאי".

יש אנטישמיות בבלגיה?

דן: "יש אנטישמיות. לדעתי היא פחות חזקה מאשר בעבר ומופיעה בעיקר בארגונים של צעירים המסונפים למפלגות פאשיסטיות. חשוב לציין, שחלה התפתחות גדולה מאוד של הגזענות בבלגיה, הבאה לביטוי בשנאת זרים, וזרים זה כולל גם יהודים.
הצעירים המשתייכים לארגונים הפאשיסטיים והניאו-נאציים אינם רבים, אבל הם מייצגים שכבה רחבה בציבור, שאינה אקטיבית, אך מזדהה עם הרעיונות והמעשים".

בועז: "הממשלה הבלגית מאפשרת לתנועות הפאשיסטיות לפעול בבלגיה, לקיים הפגנות ופעולות שונות. יחסית יש בבלגיה יותר תנועות פאשיסטיות מאשר בהרבה מדינות אחרות".
אליעזר: "זו לא רק הערכה של בועז. עובדתית, זה נכון".

והיהודים חיים בשקט?

בועז: "הם מודעים לבעיה, אבל מתעלמים ממנה, טומנים את ראשם בחול. רק כשמחבלים פוגעים באיזה מוסד יהודי בצרפת, מקיימים הפגנות מחאה שאין להן שום משמעות".