ההכנה של ההכנה - עופר רימסקי

ההכנה של ההכנה 

כתב: עופר רימסקי (משמר העמק)

הוקרא באזכרה לעינב שנערכה ביום שישי  10.8.2018

בוקר יום ראשון ה – 16.7.95 נפתח בידיעה בחדשות על התאבדותו של מוטה גור, אנחנו שמענו את החדשות האלה בחורשת אורנים ליד קיבוץ ברעם ובשלב הזה עוד התבדחנו על מותו של מוטה, על עזית שנשארה לבד, על מות הגור שלה ועוד. 
היינו רגע לפני היציאה להכנה של ההכנה של הצופי נודד, בהמשך השבוע נצחק הרבה פחות אבל בשביל זה צריך לחזור כמה צעדים אחורה. "סמינר צופי נודד", שהחניכים קראו לו גם "סמינר הישרדות" הוא הסמינר החשוב והטוב ביותר שהיה בזמנו לתנועת השומר הצעיר להציע לחניכיה, הרעיון היה להעמיס קשיים על הגוף והנפש ותוך כדי כך לזקק מחשבות ותובנות על עצמך ועל הקבוצה. 
את תיק הגב מחליף שק תפוחי אדמה אליו מחברים חבלי תמ"ה כרצועות, המזון לשלושה הימים הראשונים מורכב מקילו גרעיני חיטה בערב הראשון, קילו גרגירי חומוס בערב השני וצנצנת דבש בשלישי, תוסיפו לזה קופסת שימורים ריקה לבישול, גפרור אחד לכל הסמינר וזהו, שיהיה בהצלחה. 
עברנו אותו כחניכים בקייץ 87, הדרכנו אותו כיג'ימלים ב – 90 ועכשיו חברנו, עינב ואני, במשימה הראשונה שלנו ביחד, להוביל אותו. על מנת שהחניכים יעברו סמינר משמעותי וטוב, צריכים המדריכים שלהם לעבור את אותו סמינר בדיוק, או כמו שאנחנו קוראים לזה "הכנה אחד לאחד", כדי שהמדריכים יעברו הכנה טובה צריכים המדריכים הבוגרים, ה"ראש-ראשים", לעבור את אותו סמינר בדיוק, הכנה להכנה, כבר אמרנו. 
התאספנו שישה ביער ברעם, ברוך כהן משריד, בחור מבריק ומצחיק במיוחד שהיה חבר טוב, אבנר הדס, ילד טבע ושמוצניק מדביר שנענה למשימה, עידן שפירא, פרא אדם מקומי, שגם הביא אתו את חפצי, החברה האמריקאית שלו שכנראה לא הבינה עד הסוף למה היא מצטרפת, עינב ואני. 
אני הייתי אחרי ניתוח בברך ככה שמוניתי להיות הליווי הרכוב של המסע מה שהשאיר את כל עול ההדרכה על עינב. חמישה שקי תפוחי אדמה נתפרו לתרמילים, שלושה ליטר מיים לכל אחד הועמסו, ביס אחרון מטבלת שוקולד, לגימת קולה אחרונה וההכנה להכנה יצאה לדרך.
הסיכום של עינב ושלי היה שהוא מעביר את כל התכנים במהלך ההליכה ואני מצטרף לשיחות הערב ואחראי עליהם, בערב הראשון פגשתי את הכח בנחל דישון ומצב הרוח היה מצוין, "למי שעבר מסע 120 עם פק"לים, טיול כזה לא יכול להיות קשה !" הודיע אבנר בנחרצות ובשביל עינב ובשבילי, מטאראולוג וימאי, רק לשמוע את זה כבר היה מספיק קשה. 

גם בערב השני, שפגשתי אותם במקום שנקרא "חרבת נבוריה" הם עוד היו במצב רוח מרומם, החום והטיפוס על הר אביתר לא הצליחו לשבור אותם, הרעב קצת כן, מזל שהחבאתי טוב את הקולה שלי בג'יפ וניקיתי את כל פירורי הבורקס ממושב הנהג. יום שלישי ה – 18.7.95 היה יום קשה במדינת ישראל, באשקלון נפלו שני פועלים אל מותם, בואדי קלט, נרצחו שני נערי גבעות שיצאו לטיול, מול חופי ראש הנקרה נפל מטוס של חיל האוויר ובו שני טייסים, אחד מהם ממשמר העמק ובערד, בהופעה של משינה, נמחצו אל מותם 3 נערים. בלי קשר לכל אלו, הגיעו חמשת האמיצים שלנו לאזור קיבוץ כפר הנשיא, ללילה השלישי במראה, ריח ומצב רוח של גוויות, כל נסיון שלי לתאר להם את ארוחת הערב המפנקת של מחר עלה בתוהו, צנצנת הדבש המסכנה מזמן כבר לוקקה עד תום והדיבורים על מסעות ופקל"ים, כמו גם החיוכים נעלמו, היעד הושלם, מחר בסיכום יהיה על מה לדבר.

ביום רביעי אחר הצהריים, נפגשנו שוב בנקודת הסיום של הטיול, פארק הירדן, הייתה לי הרגשה שהם שמחים לפגוש אותי אבל במחשבה נוספת, יכול להיות שהשמחה הייתה למפגש עם השולחן שחיכה מאחורי ועליו אבטיח קר חתוך, פיתות, חומוס, פסטרמה וקולה, הרבה קולה. הצעתי לא להתנפל כדי שלא תכאב הבטן ושיישאר מקום לארוחת הערב אבל רגע  אחר כך, נעלם כל מה שהיה על השולחן כלא היה, כולל הקליפות של האבטיח, רגע נוסף עבר ועינב, שהסדיר את הנשימה, לקח פיקוד והכריז על שעתיים שינה, דקה עברה וכבר לא היה לי עם מי לדבר. 
לארוחת הערב הוכן סיר של 18 ליטר ספגטי בולונז, כמות שמספיקה בשגרה לחמישים איש בערך, הכוח התעורר, רחץ בירדן, מצב הרוח עלה ולאחר שתיים שלוש צלחות של ספגטי התחלנו בשיחת הסיכום. בשלב הזה גילינו את יכולות החפירה של חלק מהנוכחים והשיחה האריכה והאריכה מבלי שנראה סיום באופק, דיברנו על רוח האדם, על מהות החינוך, על אידיאולוגיה ובשעה אחת בלילה הכריז עידן שהוא מוכן להמשיך בשיחה רק אחרי עוד סיבוב של בולונז. הסיר חומם, הצלחות חולקו ובשעה שלוש בלילה, סיימנו את שיחת הסיכום הארוכה ביותר בהיסטוריה של השומר הצעיר. בשעה שש וחצי בבוקר, התעוררנו בבהלה לקולות שקשוק מוזרים, מבט מהיר ימינה ושמאלה הבהיר את התמונה, עידן התעורר רעב ויצא לעוד סיבוב של בולונז, הפעם, בלי לחמם את הסיר.
תכנית היום האחרון הייתה פשוטה, מצטופפים כולם על הג'יפ, ומכירים, בצורה רכובה את מסלולי החוליות הנוספים, אלה שלא הלכנו, אני על ההגה, עינב בעמדת מורה הדרך וארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר מאחורה. חצי השעה הראשונה של הנסיעה עברה חלק כאשר עינב מפליא בהסברים וסיפורים המלווים מדי פעם בקריאת העידוד העצמי "טוב עינב !" אבל פתאום השתרר שקט מוזר מאחורה, עינב לידי עוד הסביר קצת אבל גם הוא השתתק לאט לאט, הסתכלתי עליו לראות אם הוא ישן אבל הוא היה ער, ער ולבן כולו. חשבתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי את עינב לבן וכמה מטרים אחר כך הרגשתי דפיקה קלה בכתף, ברוך סימן לי לעצור. 
התמונה הבאה לא הייתה קלה לצפייה, רגע אחרי שעצרתי את הג'יפ, עמדו ארבעה בחורים ובחורה, כל אחד מהם ליד עץ אחר והקיאו את נשמתם. זה היה אקורד הסיום של ההכנה להכנה, משם נסענו בדממה מוחלטת ישר הביתה ועל ההצעה שלי לעצור לאכול צהריים בדרך אף אחד אפילו לא התאמץ להגיב.
הסמינר עצמו היה הצלחה גדולה אבל אני לא יודע איזה השפעות היו להכנה הזאת על כל אחד מאיתנו, מה שאני כן יודע, ששבועיים אחריה הודיע ברוך על שינוי כיוון בחיים וחזר בתשובה, חפצי, מצידה, חזרה לארצות הברית וכל השאר חזרנו לשגרת חיינו רק שכמה שנים טובות אחר כך עוד לא נגענו בספגטי בולונז.