יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

חלקה של המוסיקה הקלאסית בתולדות קיבוץ עין השופט -כתב אהוד ליבנר (חלק ג)



אמציה דיין יענקלה שגיא ואהרון חרל"ף


אהרון הגיע לעין השופט בשנת 1963 ללמוד עברית באולפן, ונקלע, אגב כך, אל החיק החמים והנלהב של גוף חובבני, לא מאורגן ולא מונהג – והחיבור עם הנגנים החובבים שהיו באותו זמן בקיבוץ היה חיבור של אהבה – ומוסיקה.
אל אלה שהוזכרו כבר – נוסף אהוד לייבנר, מי שניגן כינור בצעירותו, הפסיק בגיל העשרה, ובגיל 23 החליט על ניסיון נוסף בתחום הנגינה והתחיל לנגן בסון. בחירת כלי הנשיפה לא הייתה מקרית – כי בקיבוץ דליה של אותם ימים התגוררו, כאורחים, נגני הבסון אלי ונאוה גפן. 
אהוד הצטרף ל"משפחת" הנגנים הצעירים בקיבוץ ובאחת מפסגות הפעילות המוסיקאלית בעין השופט – ב 5 בפברואר 1965 הופיעה בחדר האוכל בקיבוץ "התזמורת הקאמרית של עין השופט"! 
ניצוח ופסנתר: אהרון חרל"פ. (התכנייה המקורית של אותו קונצרט עוד קיימת !)
אהרון חרל"פ נסע למספר שנים ללמוד ניצוח בשוויצריה, התחתן, חזר לקיבוץ, יצא שוב, התגרש והתחתן שוב ויצא מהקיבוץ אם כי, לשמחתנו, נשאר בארץ– אבל הפעילות המוסיקאלית של בני עין השופט לא חזרה שוב לאותה "פסגה".


הרכב מוזיקלי - אהוד עם הבסון


במקביל – ובצד הפעילות המוסיקאלית בקיבוץ עצמו, הצטרף אהוד לייבנר, כנגן בסון, לתזמורת בני הקיבוצים, ואחריה גם לתזמורת הקאמרית הקיבוצית שנוסדה בשנת 1971 עם המנצח חבר קיבוץ להב, אבי אוסטרובסקי. ה"קאמרית הקיבוצית" כפי שנקראה התזמורת אז, פעלה בהיקף של יומיים מרוכזים בשבוע – ובשאר הימים היו חבריה מהקיבוצים השונים בארץ – חברי קיבוץ במלוא המשמעות הפרקטית ועבדו בכל מקומות העבודה בהם עובדים גם חברי קיבוץ אחרים.
להיותו של אהוד לייבנר נגן "חצי מקצועי" באותם ימים, הייתה השפעה חשובה על המשך הפעילות המוסיקאלית בעין השופט, והסיפור הבא מעיד על כך:
אחת הבעיות של הקאמרית הקיבוצית הייתה (ונשארה?) מיעוט קהל מאזינים למוסיקה קלאסית בקיבוצים (חשוב להבין – שבשנים הראשונות לקיומה, הופיעה הקאמרית הקיבוצית בעיקר בקיבוצים עצמם ! כל שבוע קונצרט, בקיבוץ אחר בארץ).
אל אחת החזרות, שהתקיימו באולם התרבות בגבעת חביבה – הגיעה משלחת קטנה של חברי "אמנות לעם" (גוף חצי ממשלתי שתמך, כספית, בפעילות אמנותית ומוסיקאלית בארץ).
אחת מחברות ה"משלחת" – דאגה "להטיף" לנגני התזמורת ש: "מתפקידכם לדאוג לכך שיהיו יותר חברי קיבוץ יתעניינו במוסיקה קלאסית בקיבוצים" . . . 
מה שלא הוסכם ולא התקבל כלל על ידי הנגנים ! ...
אבל – האמירה (הלא מוצלחת(?) ההיא, הייתה אחד הגורמים המניעים לפעילות מוסיקאלית לעילא - בעין השופט.


שלישיה מופיעה במוסיקאמרה


ביוזמה מקורית – נולדה בחג סוכות בשנת 1984 "מוסיקאמרה" – שבוע ימים שבו התארחו, ניגנו והופיעו נגני מרכז המוסיקה "משכנות שאננים" ברציפות בכיתות "המוסד החינוכי בהרי אפרים" ועל בימת האולם האזורי מגידו. רצף האירועים במהלך שבוע ימים – חזרות פתוחות של הרכבים קאמריים בכיתות המוסד, עם מורים מעולים ומדריכים מהארץ ומחו"ל, והופעות בפני קהל כל ערב באולם האזורי מגידו – נועדו וסייעו להביא קהל נוסף ורב מאד (בשנים הראשונות) של מאזינים מהאזור ומחוצה לו. "מוסיקאמרה" התקיימה ופעלה תשע שנים ברציפות, עד שנת 1992, תמיד בשבוע סוכות, בתמיכת המועצה האזורית מגידו והביאה לאזור אמנים מקצועיים מעולים כמורים וסולנים בינלאומיים כמו אייזיק שטרן, יהודי מנוחין ורבים נוספים. 
כפרויקט שתוכנן ונועד להביא קהל נוסף להאזנה למוסיקה קלאסית – זו בהחלט הייתה "הצלחה" – אם כי חשוב לציין, שה"הצלחה" לא עמדה במבחן השנים הבאות, מבחינת "תוספת מאזינים" למוסיקה קלאסית – ובמבט מפוכח לאחור – זו נותרה חוויה היסטורית מרתקת לכל באיה, מורים, נגנים צעירים ומאזינים מכל הגילאים. חשיבותה של מוסיקאמרה במבחן השנים, נותרה כחוויה חברתית/מוסיקאלית – אבל לא כגורם לתוספת קהל, והאבחנה חשובה.

פתיחת 'בית הקשתות' בשנות השישים


עוד יוזכרו ויצוינו כאן ביקור של נשיא חברת יאמהה שהגיע כאורח של מנהל חברת "כלי זמר" מתל אביב מר יואל ברנד (לשעבר מיוצאי קיבוץ הראל - וחבר קיבוץ דליה השכן) . יואל ברנד תמך במוסיקאמרה בנדיבות, נאמנות ומידה של התלהבות מאופקת- בעיקר באמצעות השאלת פסנתרים חדשים לתקופות האירועים (שבוע בשנה) בכפוף להסכם מיוחד של מכירה/השאלה שהעניק לאירועים השנתיים בסיס קבוע ייחודי, שבלעדיו לא היה סיכוי להרים את הפרויקט.
ממארגני הכנסים השנתיים שנקראו אירועי "מוסיקאמרה" חובה להזכיר את רפי עמרם ז"ל, מי שגם הקים באותה עת – את "תרבות לישראל", את עודד שור - ואת ליהיא קרסילובסקי, תיבדל לחיים ארוכים. 
בנוסף לכך מוסיף אהוד : 
אני רואה בזה רק חלק, מתוך כל מה שנעשה בתחום המוסיקה הקלאסית בעין השופט. היה לי חלק - אפילו משמעותי - בעשייה זו - כולו מתוך אהבה גדולה לנושא ולתחום.
גם היום יש לי עדיין קשר עם מספר גדול מאד של אמנים צעירים (שחלקם כבר לא כל כך צעירים) שפרוסים היום בכל עולם המוסיקה - בארץ ובחו"ל. 
לפני כמה שבועות התקיים קונצרט פתיחת העונה של 'בית הקשתות ' - וכבר רשומים אצלי שמונה עשר קונצרטים נוספים - לתקופה שעד סוף 2018. ברוב הגדול של ההרכבים ישנם שניים ושלושה נגנים בכל הרכב כלומר - ארבעים - חמישים נגנים בעונת הקונצרטים הזו.
בהחלט משמעותי בקנה מידה ארצי - ואפילו בינלאומי.
אם אני מתחיל לספור מאז מוסיקאמרה (1984 - 1992) - סה"כ 33 שנים - מבחינתי, זה ממש יופי !

תודה גדולה לאהוד על שנים רבות של הנגשת המוסיקה לציבור הרחב.


פנינה ענבר ואהוד ליבנר


תגובה 1 :

  1. מרגש. הייתי חלק מהנוף. יישר כוח לטיפוח הפרח המעניק טעם ויופי ללחם החיים.

    השבמחק