יום שלישי, 3 באוקטובר 2017

חלקה של המוסיקה הקלאסית בתולדות קיבוץ עין השופט - כתב אהוד ליבנר (חלק ב)



מנגנים במוסד הרי אפרים - החלילן עמוס כרמל



חלקה של המוסיקה הקלאסית בתולדות קיבוץ עין השופט
כתב אהוד ליבנר (חלק ב)

כמו שקורה ליוזמות מוצלחות, גם לרעיון "קורס הקיץ למוסיקה" צורפו והצטרפו לפרטוש עצמו ולאוסף המוסיקאים הצעירים/התלמידים, מוסיקאים בכירים נוספים, חלקם מישראל וחלקם מארצות נוספות. אבל, השפעתם על הקורס כמו גם על האווירה המוסיקאלית בארץ, חרגה מהאירוע הספציפי הזה והקרינה הרבה מעבר לאירוע מוסיקאלי מקומי.
לנו, כילדים בגילאי 12-15 זה הביא את" עולם המוסיקאים" ישר אל תוך ביתנו.
חלק מהצעירים שבאו ללמוד אצל פרטוש – שהיו רק קצת מבוגרים מאתנו, הפכו להיות סולנים ישראליים ובינלאומיים מוכרים וידועים כמו הכנר יוסי צבעוני שגם היה ממש בן גילנו. אחד המאפיינים להשפעה עלינו, כילדים, אפשר אולי, למצוא בכך, שבקבוצת 'אילה ', שהייתה הקבוצה השנייה בקיבוץ, בשנים הראשונות של המוסד, היו חמישה תלמידי כינור . . . שאף אחד מהם לא המשיך לנגן כינור אחר כך, אבל זה מאפיין את האווירה של אותם ימים.

יעקב שגיא בחצוצרה ויניב שגיא בקרן יער..


מבין הדור השני של "חובבי המוסיקה" והמוסיקאים בפועל בעין השופט של שנות החמישים ואחריהן – חובה לציין את עמוס כרמל, נגן חליל/חלילן שהיה ונשאר אחד הבודדים שהמשיכו לנגן בבגרותם
וכמובן את יענקלה שגיא "שעל החצוצרה" שכבר בשנות התיכון (המוסד) נודע ביכולותיו כנגן וחובב מוסיקה. בכל טקס ובכל מעמד יוצא דופן נעזרו בשני אלה להעלות את אווירת האירוע לרמה מרגשת ונוגעת ללב. 
יזהר ירון, כפסנתרן ומוסיקאי רציני, "אימץ" את השניים האלה ושיתף אותם באירועים חברתיים ומוסיקאליים, בקיבוץ וגם מחוצה לו. יזהר כתב מוסיקה לאירועים וחגים גם בקיבוצים אחרים ותמיד ידע לשתף את הנגנים המקומיים כשזה היה אפשרי.
תוזכר כאן במיוחד יצירה אחת שנשאה את "השלישיה המופלאה" הזו שנים רבות יחד – והיא, כמובן:
"מגש הכסף" למילים של אלתרמן, שלה חיבר יזהר מוסיקה לקריין – חליל, חצוצרה ופסנתר – ונוגנה/הושמעה בעין השופט ברציפות באירועי פתיחת מסיבת יום העצמאות במשך שנים רבות.

מגש הכסף
מילים: נתן אלתרמן (נלקח מהשירונט)

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת 
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, 
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת 
לקבל את הנס, האחד, אין שני... 

היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר 
ועמדה למולם עוטה חג ואימה. 
אז מנגד יצאו נערה ונער 
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. 

לובשי חול וחגור וכבדי נעליים 
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש 
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים 
את עקבות יום הפרך וליל קו האש. 

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע 
ונוטפים טללי נעורים עבריים... 
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע 
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. 

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם 
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים 
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, 
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". 

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל 

והשאר יסופר בתולדות ישראל.


בנקודה זו של פירוט הרצף ההיסטורי של המוסיקה הקלאסית בעין השופט – ראוי לעבור לילידי "הדור השני" בעין השופט שלא רק השקיעו שנות לימוד ואימון בכלי נגינה, אלא "העפילו" גם לשלב קצת גבוה יותר של יכולת ביצוע בפועל, גם אם רובם מיצו את "הרעב" המוסיקאלי שלהם לנגן, בשלב של "תזמורת בני הקיבוצים" שפעלה (ועדיין פועלת)  בכנסים ארציים מספר פעמים בשנה .

חמישיית כלי קשת - רוחמה ורדי עדה וילפנד מישה רימון בתיה רימון ועוד אחד...



נזכיר כאן, לא על פי סדר כלשהוא, את גדעון לפיד בכינור, נועם לפיד בצ'לו, בתיה רימון בצ'לו, נדב זיו בחצוצרה (שנשאר מוסיקאי מעמיק ולימים מורה ומנצח מקהלות) סמדר שזר באבוב, (שצמחה להיות אחת המוסיקאיות הידועות והמצליחות בארץ), רוחמה ורדי בכינור, עדה וילפנד בכינור, חיים ארבל בכינור, מרים לביא בפסנתר, יחיעם פלד בחליל (שצמח והיה חלילן מקצועי ונגן חליל בתזמורת סימפונית שנים רבות).
את הגורם המוסיקאלי המרכזי, העיקרי והמלכד שהיה "חסר" ו"דרוש" להפוך את שלל הנגנים האלה להוות גוף מלוכד עם יכולת ביצוע, גם אם ברמת חובבים באותה תקופה – השלים מוסיקאי צעיר שעלה ארצה מקנדה ונקלט באולפן לעברית של עין השופט: אהרון חרל"פ, פסנתרן מוכשר ביותר ולימים גם מלחין ומנצח.

אהרון חרל"פ



אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה