ציירת הפרחים - על ברכה לוי אביגד

ציירת הפרחים – זן נדיר

אסתר כרמל חכים  מפתיעה כול פעם מחדש  ביכולת שלה למצוא את אותן נשים הנחבאות בכלים ולהוציאן לאור ההיסטוריה של ארץ ישראל.הפעם אסתר מטילה אור מרתק על ברכה ( לוי) אביגד שמרגע עלייתה לארץ החלה לצייר את פרחי הבר שבכרמל בנגב ובגליל.

אחרי ששמעתי את הרצאתה על ברכה לא היססתי להזמנתה של אסתר לבוא איתה לביקור קצר אצל ברכה שהיום היא בת 96  גרה בטבעון וראייתה מאוד חלשה. 
אישה מרשימה הזוכרת כול פרט מאותם ימים רחוקים בהם נפגשה עם הנרייטה סאלד בכפר גלעדי. הנרייטה באה לבקר את קבוצות הילדים שהצילה ושוקמו בקיבוצים.ברכה הגיעה לכפר גלעדי ושם שלח אותה  המדריך להראות להנרייטה את ציוריה ."אני זוכרת מספרת ברכה" איך הנרייטה לקחה בזהירות ובעדינות את הציורים אחד לאחד התרשמה עמוקות והבטיחה לי שאחרי ההכשרה היא תדאג שאני אלמד בבצלאל.
בזמנו מנהל בצלאל היה יוסף בודקו לצידו עבדו אמנים שבאו מגרמניה .אני החלטתי  לצייר פרחים- פרחי בר .כשיצא הספר הראשון שלי הראשונה שהבאתי לה עותק הייתה הנריטה סאלד שגרה בירושלים.  הנריטה פתחה את הדלת ושאלה אותי בקול אימהי איך את מעיזה ללכת כך לבד בלילה."
ברכה מוציאה מהארון ספר פרחי הגליל ובו הקדשה לאימא שלה
לאמי וחברתי 1939
על הספר רשמה :ספר פרחים הראשון, ציירתי אותו מ1939 במשך כמה חורפים, הוצאתי כמה דפים כדי להציג אותם  בתערוכת הפרחים השנתית בחיפה 1957

בהרצאתה המקיפה של אסתר על ברכה אביגד היא כותבת:
ברכה עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער מגרמניה בשנת 1935.ציורי הפרחים הראשונים שלה היו בחצר תל- חי.בט'ו בשבט 2011 הוזמנה אביגד לטקס לציון חנוכת חידוש הבית הראשון ששופץ במכללת תל חי מבתי תל- חי ההיסטוריים שנהיה למרכז תמיכה לסטודנטים עם לקויות למידה.בפתחי החדרים יש ציורים של אביגד – חמשה עשר מציורי הפרחים של ברכה המוצגים במרכז בתל חי מזכירים את חלקה של אביגד בהצלת פרחי הבר בישראל.
על השאלה מה הקשר בין פרחי בר ללאומיות טוען אריאל הירשפלד "הבוטניקה היא אחד משופרה הרמים ביותר של הלאומיות המודרנית.כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת הגו בני הזוג חנה ואפרים הראובני את הרעיון לייסד בירושלים לצד האוניברסיטה העברית , גן , מוזיאון בוטאני וכן אנציקלופדיה בוטנאית בשם" אוצר צמחי ארץ ישראל" שהייתה אמורה לכלול את כול צמחי ארץ ישראל , כאשר לכל אחד מהם תיאור בוטנאי מדעי וכל הקשריו בתרבות ובהיסטוריה של ארץ ישראל , בדגש על הקשריו המקראיים, הפולקלור המקומי, ברפואה העממית של הערבים ועוד.האנציקלופדיה הזו לא יצאה בסופו של דבר, עם ציורי הצמחים של שמואל חרובי הייתה אמורה להיות "ספר גן" מפואר של שיבת העם היהודי לאדמת אבותיו.לאמונתם של יוצריו הזוג ראובני- עצם החיבור בין שמותיהם העבריים של הצמחים לבין תמונותיהם המצוירות, היה יכול להוות הוכחה ניצחת של זהות ושייכות."
הראשונים לחבר שמות לצמחים בשפה מקומית (ולא לטינית) היו הצרפתים "ספר תולדות הצמחים הצרפתי" הצביע על זיקה תרבותית חדשה: בין עולם הצומח לבין בית הגידול.ובית גידול נתפס יותר ויותר כמרחב השייך לתרבות ללאום ולשפה.מכאן צמח העניין העז בשאלה איך קוראים לצמח בשפתנו? תיאור הצומח יותר מתיאור בעלי החיים , הפך בעת החדשה לצורה  יסודית של הגדרת זהות לאומית ספר הצמחים הרוסי (עדין בלטינית)  יצא בשנת 1799 ספר הפלורה של איטליה 1854-1833 הונגריה 1899 והמגדיר הראשון לצמחי ארץ ישראל ראה אור כבר בשנת 1931.
אפרים הראובני חלם לייסד לצד האונברסטיה העברית, מדיום  בוטני עברי ייחודי שיכלול :גן, מוזיאון, ואנציקלופדיה. הראובני בחר בצייר שמואל חרובי להכין את הציורים לאינצקלופדיה אבחל חרובי צייר רק 40 ציורים, והמפעל השאפתני , לא יצא בסופו של דבר לפועל. ברכה אביגד המשיכה את המסורת הזו.ניתוח אמנותי של ציורי הפרחים שלה מצביע על כך שאלה הן יצירות אמנות ולא תיעוד מדעי של פרח

מוצרי בית חרושת נעמן עם ציורי הפרחים של ברכה

 

ברכה ( לוי ) אביגד

ברכה נולדה ב1919 בעיר דראמשטאט שבגרמניה.בסיפור חייה היא מספרת על חוויה מגיל 14 בשנת 1933:" יום אחד יצאנו כל הכיתה לסיור ב תערוכת הציירת מרגרטה קרנץ.עמדתי בתערוכה כאילו פגע בי ברק.כל הציורים היו בנושא פרחי בר.בו במקום החלטתי כי אצייר ספר על פרחי ארץ-ישראל..בדרכי חזרה מהתערוכה הביתה עברתי ליד חנות ספרים .הפלא ופלא, בחלון הראווה היה מוצג ספר בשם "ספר הפרחים הקטן" , שהוסיף חיזוק לשאיפתי לבחור בנושא זה.שמחתי , ציורי הפרחים בספר הקטן היו חיתוכי עץ צבעוניים, רכשתי אותו.הספר הקטן הזה מלווה אותי עד היום..."
בעקבות הצטרפותה לתנועת הנוער היהודית "הבונים" התוודעה לכתבים ציוניים והפכה לציונית נלהבת' והחלה לחשוב על עלייה לארץ.בשנת 1935 עלתה לארץ באנייה "ירושלים" עם קבוצה של "עליית הנוער" אשר התיישבה בתל חי ליד קיבוץ כפר גלעדי.בתל חי ציירה אביגד קריקטורות שעסקו בהווי חיי הקבוצה.
כשהגיעה הנרייטה סאלד לביקור , היא התרשמה מאוד מציוריה של אביגד והבטיחה לדאוג לה למלגת לימודים ב"בצלאל".הייתה זו המלגה הראשונה שהעניקה "עליית הנוער" ללימודים ב"בצלאל".אביגד החלה את לימודיה בהנהלתו של יוסף בודוקו בשנת 1937 כקיבוצניקית הראשונה  שהתקבלה למוסד המיוחד הזה.
בשנת 1940 החלה לתכנן את פרויקט הגמר שלה במגמת כתב ואיור.עבודת הגמר שלה הייתה כתיבה ואיור של מגילת אסתר.תכנון הפרויקט ארך חודשים אחדים, וכך גם ביצועו.המגילה נכתבה על קלף מעור שהשיגה בירושלים.אורכה 3.5 מטר והיא כתובה באות ה"אשכנזית" ובה משובצים 8 איורים בצבעי גואש בסגנון המזכיר מיניאטורות ביזנטיות.

ציור מהמגילה

הבחירה במגילת אסתר נראית כמעט טבעית עבור אמנית צעירה שהושפעה מהרוח התנ"כית הבצלאלית בבחירת נושאים ליצירה ויותר מכך- עבור מי שהשאירה משפחה ענפה בגרמניה  בשנת 1941.סיפור המגילה שהתרחש בפרס , ובמרכזו הצלתו של העם היהודי מגורל השמדה, כפי שתכנן המן הרשע, עורר אסוציאציה למתרחש בגרמניה הנאצית. בזמן שאמנים בישראל נמנעו מביטויים חזותיים המשתמשים באופן ישיר במאורעות השעה במלחמת העולם השנייה ובודאי מציור דיוקנו של היטלר, משלבת אביגד את דיוקן זה בטקסט של מגילת אסתר.האנלוגיה בין המן הרשע לבין היטלר מצאה את ביטויה הישיר, הנוקב באיורי המגילה את סיום המגילה הופכת אביגד לסוג של פתרון גם בהקשר יהודי אירופה.כוחה הפנימי והאמונה הציונית החזקה בכושר הישרדותו של העם היהודי בארץ ישראל, באה לידי ביטוי בהכנסתה המפתיעה של דמות החלוץ בדיוקן של בעלה מאיר החבוש בכובע טמבל ומתבונן בסיפוק על המן התלוי.באותם ימים בית הספר בצלאל היה נהוג להשאיר את עבודות הגמר בבית הספר.ברכה אביגד סירבה להשאיר את המגילה בבית הספר ולכן לא קיבלה תעודה לסיום לימודיה.התעודה הוענקה לה לפני כארבע שנים בטקס סמלי באיחור של 70 שנה.
-    בזכות סירובה להשאיר את המגילה , זכיתי לראות אותה בביתה שבטבעון. אנחנו יורדות  במדרגות  ובחדרון קטן המשמש גם לאירוח מוציאה ברכה בזהירות רבה את המגילה העטופה בבד כחול.פורשת אותה לכול אורכה על הספה ומבקשת בצניעות לא לגעת בידיים.הציורים מדהימים ואי אפשר לטעות הפרצוף של המן נראה בדיוק כמו היטלר. והכתב איזה כתב...

בשנות החמישים  התמקמה משפחתה של ברכה בחיפה  ושם החלה לצייר את פרחי הכרמל.

חוק  הפרח המוגן

תופעת קטיפת פרחי הבר הייתה מקובלת ונפוצה בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ עוד מראשית המאה ה-20.ביטוי תרבותי לכך היה " חג הפרחים" , אשר נחוג במשך תקופה קצרה מ1912 עד 1918  תחילה בירושלים ואחר כך בתל אביב ויפו.עיקר הפעילות היה באיסוף תרומות באמצעות רכישת פרחי בר שנקטפו ונאספו על ידי ילדים.בכך יצר החג חיבור רגשי וחינוכי בין הילדים והפרחים, וביטא מספר ערכים תרבותיים: תחיית העם היהודי בארצו, קירבה לטבע ואסתטיקה. גם בתקופת המנדט הבריטי המשיכה קטיפת פרחי הבר. במסגרת " ימי הפרח העברי" נקראו מגדלי הפרחים וגם חובבים להשתתף בתחרות שהקטגוריה הראשית הייתה " פרחים קטופים" , מתוך חשיבה לפתח את ענף הפרחים ולתרום בכך לחיזוק כלכלת הארץ.במדינת ישראל הצעירה המשיכה תופעת קטיפת פרחי הבר, והמוסדות הציוניים אף השתמשו בה לחיזוק הקשרים בין הארץ לבין הגולה.כך במפעל של קרן היסוד עודדו ילדים לייבש פרחים ולשולחם עם כרטיס ברכה לילדי הגולה.

המן הרשע עם קלסר הפנים של היטלר

אחד המפעלים החשובים של התרבות המתהווה בארץ ישראל היה בנוסף ללימוד הארץ הענקת שמות עבריים לאתרים, לבעלי חיים ולצמחים.ב-1966 פרסמה האקדמיה למדעים את "פלורה פלסטינה", המגדיר לצמחי ארץ ישראל.תלמידי "בצלאל " למדו לרשום ולתעד את צמחי הארץ במדויק ורק אחר כך לעצב מהם סמלים פורמאליים וחזותיים ותלמידי "הגימנסיה הרצלייה" למדו אמנות בחדר הטבע.כך קרה שפרחים ובעלי חיים טיפוסיים לארץ- ישראל נעשו חלק מהמיתולוגיה הישראלית וחלק ממערכת הסמלים הציונית, למשל : הפרח דם המכבים – הפך לסמל לחיילים שנפלו על הגנת המולדת והסמל הלאומי של יום הזיכרון.
למשימת החקר והלימוד התווסף באמצע שנות ה-50 רעיון נוסף: שמירת הטבע של הארץ.רעיון זה לא היה חדש לגמרי וניצניו התגלו כבר בתקופת המנדט כאשר פורסם בראשית שנות ה-30 חוזר טכני לאנשי מחלקת הייעור ובו הנחיה למנוע את קטיפתם ואיסוף פקעותיהם של פרחי בר ביערות ובשמורות מוגנות.המניעים לכך היו ההכרה שבצורך הבוטני והערכי של שימור מגוון מיני הצומח, הרצון לשמור על נוף הארץ וכן הצטמצמות המהירה של אוכלוסיית הפרחים בשל הפיכתם לפריטי מזכרות המייצגים את ארץ הקודש.
על קרע הרעיון של שמירת הטבע הציגה ברכה אביגד תערוכה ראשונה ב"תערוכת הפרח" שנערכה מדי שנה ב"גן האם" בחיפה.15 ציורי הפרחים של אביגד שהוצגו לקהל הרחב זיכו את אביגד בתגובות חמות שהגיעו גם מצד מחלקת החינוך של עיריית חיפה. עד מהרבה אושר תקציב להוצאה לאור של הספר "פרחי הכרמל".בספר נדפסו 32 איורים פרי מכחולה של אביגד,.
לצד האיור נכתב הסבר על הפרח על ידי זאב ברלינגר וצבי זילברשטיין, באופן דידקטי  המתאים לילדים ולמבוגרים כאחד.הספר היווה אחד הנדבכים הראשונים במסע ההסברה המעמיק שניהלו מחלקות החינוך בארץ בהובלתה של החברה להגנת הטבע, שנוסדה אז, לשמירת הטבע ונגד קטיפת פרחי בר.
הספר היה הראשון משישה ספרים נוספים שאיירה אביגד בשנים הבאות "פרחי חוף הכרמל "(יצא ב-1960) "חורש הכרמל (יצא- ב-1962) "פרחי הגליל" (יצא ב-1967) "פרחי הנגב" (יצא-1967) פרחי הנגב (יצא ב-1967) "פרחי ירושלים  וסביבתה " (יצא ב1972 תורגם לצרפתית אנגלית וערבית!!!)
עוזי פז המנכ"ל הראשון של "רשות הטבע והגנים" כותב בספרו "לעובדה ולשמרה, שמירת טבע בישראל" שבמסגרת הדיונים על החוק "גנים לאומיים ושמורות טבע" בוועדת הכנסת, נוסף ביוזמתו , להצעת החוק פרק חדש- "ערכי טבע מוגנים", פרק שלא הוגש כלל בהצעת החוק המקורית. 

שנים רבות חשב קומץ משוגעים לדבר, על הצורך לשמור על פרחי הבר.הם סברו כי אין להסתפק בשמורות טבע שבהן הכול מוגן, ויש להגן על צמחים פורחים, ועל בעלי חיים שלא זכו להגנה בחוק "הגנת חיית הבר" גם במרחבים הפתוחים.
את החוק קידמו עשהאל בן דוד סמנכ"ל משרד החקלאות ועוזי פז.ועדת השרים בראשות שר המשפטים פינחס רוזן הכירה בחשיבות הנושא והוסיפה את הפרק הנוסף, ואכן החוק לגנים לאומיים ושמורות טבע ובתוכו הפרק שאפשר להגן על פרחי הבר המוגנים אושר בכנסת באוגוסט 1963. 
בשל תהליך החקיקה החפוז נשמט מן החוק הסעיף שיאסור את מכירתם של ערכי הטבע המוגנים. באותם ימים נמכרו זרי ענק של נרקיסים , כלניות, רקפות, ותורמוסים ברחובות הערים ובצידי הדרכים.
נציג השדולה בכנסת ס. יזהר בנאום מרשים הגיש הצעת חוק פרטית עם סעיף אחד בלבד "לא יימכר ערך טבע מוגן". בנאומו אמר יזהר : "משמידים שונים לפרחי הבר, ומסתבר שכולם עושים מה שעושים תמיד מתוך כוונות טובות ונעלות. יש מי שקוטף להנאתו, ויש מי שנותן להנאתו, ויש שסוחר בהם להנאת מי שלא קטף ומספק ללקוחותיו תנובת רצח המוני, שעשה למענם ולסיפוק אהבתם את היפה...סעיף זה המוסף לחוק , כל עוקצו מכוון כנגד מכירה פרועה, הבאה מכוח קטיפה פרועה ומכוח הרגשת הפקר .לפיכך עלינו  להגביל מכירה וקטיפת הפקר זו."

משה דיין שהיה אז שר החקלאות  ואמור היה ליישם פרק זה בחוק, השיב להצעה במשפט אחד : " אני מתנצל מראש על חוסר הפרופורציה בין עושר ההצעה לבין דלות התשובה. אני מסכים להצעת החוק- ככתבה כרוחה וכריחה.."
הסעיף אושר.הבעיה הייתה יישומו בשטח.

הפלקט שהביא למהפכה

כיצד ליידע את הציבור בדבר פרחי הבר המוגנים? איך מעלים את מודעות הציבור לנושא כזה?
היה ונצליח לשכנע את "עם ישראל" שיש פרחים שאסור לקטפם, איך ידע להבחין בין פרח מוגן לסתם פרח? ומי יאכוף את התקנות, כאן משתלבת ברכה אביגד בסיפור.
התייעצות עם מיטב הפרסומאים בארץ הניבו את רעיונות הפרסום השגרתיים באותם ימים.מודעות בעיתונים, שקופיות בבתי קולנוע, תמונות על גבי קופסאות גפרורים, סיסמאות ברדיו ועוד..
יום אחד הגיע עוזי פז לתחנת הרכבת בחיפה וראה שתי כרזות צבעוניות . בכל אחת מהן נראו שלושה פרחים צבעוניים ובראשה נכתב: "שמרו על פרחי הכרמל" את הכרזות יזמה מחלקת החינוך של עיריית חיפה. ראש העיר היה אז אבא חושי, אדם שהנוף והטבע – פרחים ובמיוחד עצים- היו יקרים לליבו.כאשר ראה פז את הכרזות קרא "אאורקה!" ,כך נולד רעיון הכרזות הצבעוניות.
את רעיון השימוש בכרזות לשמירת הטבע הביא ראובן הכט משוויץ למחלקת החינוך בעיריית חיפה. עוזי פז פנה למחלקה וביקש רשות להשתמש בציורי הפרחים של אביגד . ברכה אביגד הסכימה , אבל הייתה בעיה שרוב הפרחים המוגנים היו פרחי הגליל בעוד ששלושת קבצי הציורים של אביגד היו "פרחי הכרמל "כדי להוציא כרזה שיש בה את כול הפרחים המוגנים הרשות התחייבה לספק לאביגד את הפרחים החסרים כדי שתוכל לציירם. פקחי הרשות הביאו לאביגד את הפרחים, ולקחו אותה לצייר את הפרחים במקומם הטבעי. תוך שנה הדפיסה הרשות 27.000 כרזות. 
הכרזה הייתה גדולה ומושכת וכללה ציוריהם של 30 פרחי צפון הארץ המוגנים. הכרזות חולקו לכל משרדי הממשלה וכול המוסדות הממשלתיים, למוסדות ציבור ולכול בתי הספר והגנים ברחבי המדינה. הכרזות לוו בסיסמאות: " צא לנוף , אך אל תקטוף. אל תקטוף , אל תעקור אל תקנה ואל תמכור". התברר שזו הייתה הצלחה מסחררת בקרב הילדים. הילדים הפנימו את המסר עד תום, והם הפכו לשומרים האמיתיים של פרחי הבר המוגנים. 
הרצאות ברחבי הארץ , שיחות ברדיו בעיקר בתכניתו של עזריה אלון "נוף ארצנו" רשימות בעיתונים, וקמפיינים נוספים שהתבססו על פרחי בר , כמו אלבומי תמונות, גלויות צבעוניות, סייעו בהסברה וגם נעמי שמר "נרתמה" למסע וכתבה את השיר " כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע.."ברכה אביגד לא הייתה הראשונה שציירה את צומח הארץ, קדמו לה שמואל חרובי, אהרון הלוי, רות קופל ואחרים.
חשיבותה של ברכה בכך שאיוריה גויסו למטרת שמירת הטבע ועל מנת לחולל שינוי תרבותי – מבני.משמעות השינוי מתעצמת במיוחד לאור עשרות השנים בהן נחשבה קטיפת פרחי הבר כנורמה מקובלת ולגיטימית של חינוך לערכים תרבותיים.
אין ספק שאיורי הפרחים של ברכה לוי אביגד היו משמעותיים ובעלי השפעה רבה במהלך התרבותי הזה. ההסברה , שהתמקדה בחינוך מחדש של הילדים והמבוגרים, הצליחה לחולל לראשונה בחברה הישראלית שינוי בדפוסי חשיבה, ערכים והתנהגות קולקטיבית בכל הקשור ליחס למשאבי הסביבה הטבעית. לשינוי הזה היו אבות רבים כותב עוזי פז, אבל הייתה לו רק "מגה אמא" אחת והיא ברכה אביגד.

אישה מעצימה אישה

ברכה מספרת על קשר מיוחד שיש לה עם משפחה  מאום אל פאחם:
"בעלי (מאיר אביגד) סבל בכליות ונותח. באתי אליו לבית החולים הדסה בהר הצופים , ליד מיטתו ישבה בחורה מאוד נחמדה. שיער מתולתל ופנים מתוקים.ביקשתי להכיר אותה והיא הסבירה לי שבמסגרת פרויקט שלה על מחלת כליות היא שמעה מבעלי את סיפור המחלה שלו ועוד סיפר לה שהוא ממונה על החינוך המקצועי בארץ , ויש לו הרבה מכרים בערים ערביות שם עזר להקים בתי ספר מקצועיים. הבחורה עזרה לו מאוד ונכנסה איתו לניתוח בזמן שאני לא יכולתי וכול הזמן היא דיווחה לי על המצב. נקשרו בינינו  יחסי קירבה והיא סיפרה לי שעוד מעט היא גומרת לימודי אחות אקדמאית והארוס שלה לומד במוסקבה רפואה והיא מתלבטת אם לנסוע לשם ולהמשיך בלימודים..הרגשתי חופשייה לדבר איתה על עתידה- אמרתי לה: תיסעי לשם תלמדי רפואה ואת תהיי רופאה יותר טובה ממנו.." זה היה בשנות השמונים ובאמת הבחורה נסעה למדה והשנים התחתנו וגרים היום ב- אום אל פאחם.לפני כמה שנים היא קיבלה פרס בתור הרופאה הכי טובה במגזר הערבי– שארה אקברייה מחמיד . עד היום נשמר הקשר עם המשפחה והם באים לבקר אותי."

                                                                                  הביאה לדפוס עופרה בריל