עבודת שורשים - מיה ליבנר 1987
הבניין בג'וערה
ראיון עם: זאב טל
המבנה שבג'וערה עתיק מאוד ויש בו אבנים מתקופת הצלבנים מהתקופה הערבית, וגם מהתקופה הרומאית.את הבניין בנו בערך לפני 2000 שנה.המבנה שימש כמבצר על אם הדרך כדי לשמור עליה וכמו כן כבסיס צבאי.
כיום משמש המבנה והשטח סביבו כבסיס לגדנ"ע.
הגבעה עצמה עליה בנוי המבנה, היא מבודדת וקשה להגיע אליה מכמה כיוונים.
המבנה אפשר שליטה על כל הסביבה וגם על הדרך שעברה ליד.
כאשר הקיבוץ עלה על הקרקע – 1937- שימש הבניין למגורים וכמו כן כהגנה מפני יריות והתקפות.
לי היה כלב שמירה שקיבלתי משומר .
הכלב הזה היה כלב ציד שנפגע בהתקפה של הערבים על ג'וערה בזנבו והיה צורך לנתחו.
בויקופדיה נכתב על הבית בג'וערה כך:
בשלהי התקופה העות'מאנית היו שייכות אדמות האזור למשפחת צאלח העשירה מחיפה. בני המשפחה ישבו אמנם בחיפה, אך חלשו על כל שטחי הסביבה. הפלאחים שהתגוררו באזור היו אריסיה של משפחת צאלח ועיבדו עבורה את אדמותיה בתמורה למגורים בשטח.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 נבנה בראש הגבעה מבנה אבן בעל שתי קומות ("הווילה"), ככל הנראה על ידי אחד מבני המשפחה. נראה כי המשפחה השתמשה בו לפרקים, ובשאר הזמן התגוררו בו הפלאחים תושבי הכפר ג'וערה, עשרים משפחות במספר.
בשנת 1936 הגיעה למקום הקק"ל במטרה לרכוש את אדמות האזור. הימים הם ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול), אשר הביאו לשינויים רבים בתפיסה ובדרכי הפעולה של היישוב היהודי ושל ארגון ההגנה, ולמעבר מהגנה פסיבית על יישובים ליוזמות התקפיות.
אחת הדרכים לתת מענה למרד הייתה רכישת קרקעות, יישובן וייעורן. הקק"ל הגיעה להסכם בדבר רכישת אדמות ג'וערה והסביבה הן עם משפחת צאלח והן עם האריסים במקום, שהסכימו להתפנות מרצון לכפר כופריין שמדרום לג'וערה. הפלאחים קיבלו לירה על כל דונם מעובד.
 |
| משא ומתן של נכבדי הכפר עם נציגי קק"ל |
ביולי 1937 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לאזור. היו אלו חברי גרעין של השומר הצעיר שהגיעו במטרה להקים קיבוץ במסגרת חומה ומגדל. באותה תקופה עתיד היה להתפרסם דו"ח ועדת פיל, ובישוב התעורר הצורך לקבוע עובדות בשטח כדי למנוע את סיפוחה של רמות מנשה לשטח שהוצע לערבים.
שורשיו של הגרעין התהוו הן בפולין והן בארצות הברית ועם הגיע חברי הגרעין לארץ הם שהו כחמש שנים בחדרה. ב-4 ביולי הגיעו לקיבוץ משמר העמק ולמחרת בבוקר עלו על הגבעה והקימו עליה את קיבוץ עין השופט (על שמו של השופט לואי דמביץ ברנדייס), שכונה "הקיבוץ האמריקאי הראשון".
מטרתם המקורית הייתה להקים את הקיבוץ על הגבעה הסמוכה, היכן שהוא היום, כקילומטר דרומית-מערבית לג'וערה, וג'וערה הייתה אמורה להיות "מוצב קדמי" זמני שתשמש אותם עד אז.
הם ניצלו את הווילה הנטושה שהייתה כבר במקום, והקימו סביב למבנה צריפים למגורים וכן עמדת שמירה על גג "הווילה" ועליה זרקור. הגרעין שהה במקום למעלה משנה, כאשר בחלק מהזמן עבדו חברי הקיבוץ בשדות לצד חקלאי האזור הערבים.
חברי הגרעין סבלו מהתקפות בלתי פוסקות מצד פורעים ערבים.
לאחר מעט יותר משנה כבר הוקמו המגדל של קיבוץ עין השופט ובית הילדים, וחברי הגרעין עזבו את ג'וערה ועברו למקום הקבע שהקימו.
 |
נחמן שפרן |
בתי הקומתיים
ראיון עם :נחמן שפרן
הבתים של הקומתיים נבנו בשנות השלושים.הבתים היו בתי ביטחון ומגורים.האחראים על הבנייה היו ישראל גוברמן וצבי הוברמן.הבית שימש למגורים וגרו בו שלשה אנשים בחדר.אם הייתה משפחה , היו מוסיפים לה אדם נוסף שקראו לו "פרימוס" .(הפרימוס היה כלי לבישול שעמד על שלושה רגלים ).
הבית שימש גם לביטחון כיוון שמהבתים האלה אותתו בלילות לכול האזור כדי להיות בקשר.
כשהיו כבר בתים למגורים היו בבניין משרדים להנהלת חשבונות ובאחד החדרים הקטנים מחסן נשק.
הבניין נבנה בשתי קומות מפני שרצו לשלוט על כול האזור וגם לאפשר מגורים ליותר משפחות.
האסם
 |
איציק טרש |
ראיון עם : איציק טרש
האסם נבנה בערך בשנים 1941-2 .
האסם שימש בשביל לאחסן גרעינים ובעיקר גרעינים לשנה חדשה.
מהגרעינים היו עושים תערובות לרפת וללולים.
האסם נבנה מפני שגידלנו גרעינים וההינו חייבים לאחסן אותם, האחראים על האסם היו החצרנים.
הם היו מכינים את התערובות. מנקים את האסם, מביאים את התערובת ללול ולרפת (הייתה להם הרבה עבודה).
אני איציק טרש מכול החצרנים של עין השופט עבדתי הכי הרבה שנים באסם.
עבדתי בשנים 1940-6 כחמש שש שנים. בשנה הראשונה כל חצרן עבד בתור עוזר לחצרן ואחר בתור חצרן אחראי. היו לו אנשים שהוא אחראי עליהם.
המגדל
ראיון עם: אהרון אלפר
הבניין נבנה בסוף 1938 .
מטרתו הייתה לשמש כמגדל שמירה ובנו אותו חברי הקיבוץ בלבד. בתחילה בנו קומה אחת ואז הוסיפו מעליה קומה שנייה ואחר נוספה קומה נוספת ללא גג- שבה היו אשנבי ירי.
בניית הקומה השלישית לקחה כמה שנים ובמשך השנים הראשונות גרו בקומה הראשונה והשנייה חברים.
פעם קרה מקרה בו התמלאה הקומה השנייה במי גשמים והחברים נשארו בפנים ושיחקו בסירות ניר על פני המים עד שחילצו אותם.
המגדל שימש גם לתצפית ולמקום איתות.
הלולים הישנים
ראיון עם :חנה לביא (לולנית לשעבר)
יצאתי ללמוד בקיבוץ גבת , איך לעבוד בלול. הקורס נמשך שנה שלמה .
למדתי מגידול אפרוחים עד למכירת תרנגולים ולמדתי גם לטפל במדגרה.
כשחזרתי לחדרה התחילו לבנות את הלול הראשון מחומרים מוכנים ומיוחדים לבנייה .כשגמרנו לבנות, התחלתי לעבוד.
העבודה הייתה מאוד קשה מפני שהייתי היחידה, והעבודה הייתה רבה.
כשהיו לנו תרנגולים גדולים, אני ועוד בחור נסענו לשוק בחדרה למכור אותם.
השוק היה מאוד גדול והיו בו הרבה מאוד בדואים וערבים.
זה היה מאוד מפחיד ללכת לשם.
צעירה כמוני בת עשרים ושלוש מכרה תרנגולים בשוק גדול.כעבור כמה שנים התחתנתי עם איסר ועברתי לגור בקיבוץ מסילות. במקומי עבדו בלול שרה ברעם וצילה כהן.
 |
הלולים הישנים |
כשחזרתי לחדרה הייתי בהריון עם ליזר, אז לא חזרתי ללולים וכעבור חודשים נולד ליזר ועברנו לנקודה הסופית של הקיבוץ. בשלבים הראשונים בגלל ליזר לא עבדתי בלול, אבל זמן מה חזרתי ועבדתי עם צילה כהן ושרה ברעם. בתקופה ההיא כדי להיות לולנית היה צורך בידע רב כמו איך להכין תערובת, להכיר מחלות שונות, וכמו כן להיכנס ללול ולהבדיל בין תרנגולת חולה לבין תרנגולת בריאה. אם לא מזהים בשלבים הראשונים של המחלה, היא יכולה להתפשט מהר מאוד בין כול התרנגולות.
היה צורך גם לדעת לטפל המדגרה, באפרוחים, ובעוד כול מיני דברים מאוד חשובים. היו לנו כול מיני חוברות עזר מקצועיות שהיו מגיעות מדי פעם.
כמו כן נסעתי לקורס בירושלים שנמשך שבועיים.
בשלב מסוים הפסקתי לעבוד בלול ונכנסתי לעבוד בחינוך.
 |
משה שפירא |
המשושה
משה שפירא – מבוני המשושה
צריף המשושה נבנה בשנת 1934.
אנחנו עלינו לחדרה בהתחלת 1932 ואז התחלנו לבנות את המחנה, גרנו קודם באוהלים בחדרה בגורן, ואחר כך עברנו למגרש ריק שקראו לו " מגרש הקיבוצים ".
אחרי שנה בערך התחלנו להקים מועדון או חדר קריאה –לא כמו מועדון לחבר של עכשיו אבל יפה.
היו שם עיתונים, חדר קריאה, ספרייה ורדיו.
היה רק רדיו אחד בקיבוץ והוא היה במשושה.
היו באים לשמוע שירים וחדשות למיניהן.
האחראים על המשושה היו חברים שסדרו אותם לעבוד שם, אבל אחרי העבודה סדר מי שהיה גם מנקה את המקלחת הציבורית ואת השירותים- קראו לו סניטר.
אותו אדם דאג גם לקחת ולסדר את העיתונים.
התחלנו לעלות את הרעיון לבנות את המשושה כשאני הייתי מרכז הנגרייה , למדתי קצת נגרות בחדרה עם נגר פרטי.
רציתי לבנות מבנה שיהיה קצת שונה מכול המבנים, יכולתי גם לבנות בצורה עגולה אבל זה יותר קשה, ולכן החלטתי לבנות בצורת משושה- כי זה שונה ואפשרי לבנייה.
הקיבוץ אישר שנבנה ואני התחלתי לבנות.
ברור שלא בניתי אותו לבד כי זה קשה, אבל אני תכננתי וחברים נוספים עזרו לי נגרים וחברי קיבוץ.
ספרייה וחדר קריאה היו השימושיים העיקריים למשושה היה חלון בכול קיר במרכז הייתה מרפסת קטנה כדי להיכנס פנימה .ובכל פינה היה גם שולחן קטן שהתאים לפינה. היו כותבים שם מכתבים כי לא היה נוח לכתוב באוהלים.
במבצע מיוחד הועבר המשושה לעין השופט .
שנים רבות הוא שימש בתור מועדון קריאה והאזנה למוזיקה . במשך הזמן המשושה התפנה ולכן העבירו אותו לאזור כיתות בית הספר . הוא שימש בתור מועדון לילדים וחדר מוסיקה.
עד היום עומד המשושה בכול תפארתו ומשמש לשיעורי פסנתר ולאימוני כלי קשת.
 |
המשושה בביתו החדש בעין השופט |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה