יום חמישי, 2 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים -עדנה קרמר (חלק 4)

לאן הולכות הנעלים (עדנה קרמר ) חלק 4



אמיר: לאן הולכים עכשיו?
אבא: תיזכר איפה היית.
אמיר: הייתי... הייתי... בשכונה החדשה.
אבא: אהה! אולי הנעליים עומדות שם בתור לשיכון חדש?
אמיר: אבא, הרי אנחנו בתור לשיכון החדש. 
נעל א': לא כדאי לנו לחכות בתור, אנחנו לוחצות, אבל זה לא יעזור, 
נעל ב': כי עד שהשיכון החדש יגמֵר, אמיר יקבל כבר זוג אחר.
 נעל א': ובכלל נעליים/ הן שיכון של הרגליים. (צוחקות)
אבא: אמיר, תחשוב, איפה עוד היית? 
אמיר: על יד "גרדרובה".
אבא: מממ... ליד חנות הבגדים? אולי הנעליים נכנסו לקנות גרביים.
אמיר: אבא, הרי הבטחת לי לקנות גרביים.
נעל א': למה לנו לקנות גרביים? 
נעל ב': אצל אמיר תוך שעתיים
             הן מתמלאות חורים וחול.
נעל א': ואנחנו צריכות לאכול הכל. 
אבא: תחשוב, היית בעוד מקומות?
אמיר: די, אבא, אין לי כוח.
אבא: אין ברירה, אמיר. אתה יודע שלא מפקירים דברים.
נעל א': נעליים הן לא הפקר, חפש מהר. 
נעל ב': לפני שתדרוך על קוץ או מסמר! 
נעל א': אמיר צריך בדחיפות/ לקבל זריקת אחריות.
אמיר: (נאנח) אם נלך כל כך רחוק איך נמצא את הדרך חזרה?
נעל ב': חסר לו גם ויטמין של מאמין.
נעל א': וכדי לחפש דרך/ תוֹסַף-מזון של "ערך".

אבא: (לנעליים) די, תעמדו רגע בשקט.
נעליים: דרוך במקום! (דורכות)/ עמוד דום! (עומדות)
אבא: בוא ואספר לך על מישהו שאהב לחפש ולגלות, לחפש ולגלות עד שהלך לאיבוד. 
          הוא היה קטן וסקרן...



אין תגובות :

פרסום תגובה