מאוצרות ארכיון עין השופט: כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (5)

גיורא ינאי ועודד וינר בחדרה

מגרש הקיבוצים בחדרה

ב- 1932 היוותה המושבה הקטנה- חדרה- מקום גיבוש לקבוצות של צעירים שהמתינו לעלייה על הקרקע צעירי "השומר הצעיר" שבאו לארץ ידעו שהם הולכים להקים קיבוץ ולכן מיד עם בואם התארגנו בחדרה כקיבוץ לכל דבר. חדרה באותם זמנים הייתה מושבה קטנה מוקפת פרדסים וחולות. קיבוצים רבים התארגנו בחדרה ב"מגרש הקיבוצים", שם המתינו עד העלייה על הקרקע.

בשנת 1932 הקימה קבוצת " אמריקה " חלוצים של תנועת " השומר הצעיר" מאמריקה את מחנה האוהלים שלה ליד הגורן בחדרה. שנה לאחר מכן עלתה קבוצת חלוצים מפולין, " בניר " והתמקמה במגרש אחר בחדרה. לאחר לבטים ובירורים רבים החליטו שתי הקבוצות להתאחד ונקראו "אמריקה-בניר". -

בחדרה חברי הקיבוץ הצעירים לא בחלו בשום עבודה שתביא פרנסה לקבוצה כולה. יצרו רעפים, הקימו נגריה לעבודות נגרות על פי הזמנות , עבדו בפרדס בקטיף ובאריזה.
קבוצות פועלים עבדו בבניין, בצבעות, בריצוף ובטיוח (גם הנשים היו שותפות לעשייה הזאת).
סללו כבישים, עבדו בכריתת יער חדרה (עצים לבניין ולחימום), עגלונים בשכר הובילו בעגלות הרתומות לסוסים סחורה לנמל יפו. במשך הזמן הוחלפו העגלות והסוסים במשאיות .
הייתה גאווה גדולה להיות נהג משאית באותן שנים.
החברות לא בחלו בעבודת כביסה לתושבי חדרה ולחברי הקיבוץ ובאותם ימים הכביסה נעשתה בגיגית והייתה קשה במיוחד. ליד הקיבוץ הקטן נזרעה חלקה של ירקות , הוקמו ברווזייה וארנבייה ונקנו כמה פרות שסיפקו חלב לחברי הקיבוץ.
ברל קרן שהייה גיזבר בחדרה מספר:
כשהגענו לחדרה סיפקה לנו הסוכנות רק מיטות ברזל בלי מזרונים, והלוואה לבניית צריפים. הלוואה לא בכסף, אלא בתלושי סוכנות. הייתי בא עם התלושים לאלוויץ – סוחר עצים מחדרה - ובעד כל תלוש הוא נתן לי רק 75 אחוז. אשראי לא היה. הכסף אף פעם לא הספיק.
את חשבונות הקיבוץ ניהלנו בצורה מסודרת. מחזור הכספים היה קטן מאד. מובן שלא היה שום תקציב אישי. נאלצנו לחיות בצמצום רב מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים. ולהסתפק במועט.
תשלום עבור עבודת החברים קיבלנו רק בסוף החודש והיו מעסיקים שגם לא שילמו.
היינו חייבים לפרנק הקצב ולגניה מתנובה של חדרה, והם לא הסכימו לספק לנו מצרכים. ביקשתי מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים.