מאוצרות ארכיון עין השופט: סיפור- קיבוץ (אלבום חיי ילדות בקיבוץ של פעם )

פרק 3

חדרה 1936

הקיבוץ המתהווה במושבה חדרה

בנמל חיפה חיכה להם אוטו משא , הם עלו עליו כדי להגיע למושבה חדרה. חדרה הייתה באותם זמנים מושבה קטנה שהיו בה פרדסים בתים והרבה חול. החברים התחלקו לשתי קבוצות , הקבוצה שבאה מאמריקה נקראה ' אמריקה ' והקבוצה שבאה מפולין נקראה 'בניר'.

בחדרה הם עבדו בכל עבודה שמצאו כדי לקבל כסף ולהתפרנס. הם קטפו תפוזים בפרדסים, הם הקימו מפעל שייצר רעפים לגגות, הם עבדו ביער חדרה וכרתו עצים . כשהייה צריך סללו כביש מחצץ .
הבחורות היו שותפות לכול העבודות ובנוסף עסקו בגידול גן ירק , במטבח, טיפלו בילדים ועבדו כעוזרות בית לנשים העשירות של חדרה.

לא כולם אהבו את העבודה בה עסקו , אבל הם הבינו שחייבים לעבוד כדי שיהיה מה לאכול לחברים. קיבוץ ' אמריקה ' עזר לא פעם לקיבוץ ' בניר ' ואפשר להם לקנות אוכל לחברים.

קיבוץ 'אמריקה ' היה קצת יותר עשיר, כי החברים שהיו בו , באו מאמריקה שהייתה ארץ יותר עשירה מפולין.
לא פעם האחראית על המטבח בקיבוץ 'בניר' הייתה רוכבת על חמור ופוגשת בדרך את האחראית על המטבח בקיבוץ 'אמריקה ' ומבקשת ממנה לעזור לה לקנות ביצים או חלב שיהיה אוכל לחברים מקיבוץ ' בניר ' .

הצעירים מקיבוץ 'אמריקה ' וקיבוץ 'בניר' חיכו כמה שנים בחדרה, עד שהוחלט שעליהם לעלות להתיישבות. אבל זה היה בתנאי שהם יתאחדו לקיבוץ אחד , כי הם היו מעטים מדי בכדי לעלות על הקרקע כקיבוץ חדש. התחילו המון ויכוחים בין 'אמריקה ' ל 'בניר' , אם צריכים להתאחד או לא.
בסוף הייתה הצבעה והם התאחדו ונקראו "אמריקה בניר ".

בתקופה שהחברים היו בחדרה הם היו צעירים מאוד , ולא חסרו מעשי קונדס , ריקודים והרבה מסיבות. כדי לחגוג את חג החנוכה למשל, היו צריכים לבקש מכל חבר הלוואה של כמה פרוטות כדי שיוכלו לקנות קמח ולעשות סופגניות.
כל שבוע הם היו מוציאים את המיטות שלהם לאוורור כדי לסלק את כל הפרעושים. לא היה מספיק מקום לכולם איפה לגור אז רבים גרו באוהלים.
מצוקת הדיור הייתה כל כך קשה שלעיתים זוג צריך היה לגור עם עוד מישהו, קראו לזה פרימוס.(הפרימוס היה פתיליה עם שלוש רגלים).
לאבא שלי קראו משה ולאימא חוה. אימא הייתה בקבוצת "בניר" הקבוצה הפולנית ואבא היה מהאמריקאים שנקראו "אמריקה ". אחרי האיחוד בין שתי הקבוצות ההורים שלי הכירו.
אבא ידע טוב עברית ואימא התקשתה בעברית. אבא היה שחקן כדורעף טוב מאוד. כל ערב החבר'ה היו מתארגנים למשחק והבנות ישבו בצד ועודדו אותם. חוה הבחינה בבחור נחמד שהצליח כל הזמן להכות בכדור. היא החליטה להתקרב אליו ולמשוך את תשומת ליבו. ניגשה אליו וביקשה ממנו שיעזור לה להבין מה כתוב בעיתון. אבא מיד הסכים כי גם בעיניו מצאה חן הבחורה הצחקנית והחמודה הזו. וכך בזכות שיעורי עברית התחתנו השניים.
המוסדות המיישבים החליטו שחברי " אמריקה בניר " עולים להתיישבות.
מקום ההתיישבות היה מקום מרוחק שקראו לו ' ג'וערה '.