יום שני, 3 בפברואר 2014

המחלקה הגרמנית

מתכננים את המבצע הבא - עם יחזקאל שביט
נוסף לשמעון אבידן למחלקה הגרמנית גויס גם יחזקאל שביט שידע גרמנית על בוריה.הצילומים שברשימה זו הם מהאלבום של יחזקאל.

בעיתון 'הארץ שלנו' משנת 1973 מצאתי רשימה מרתקת על המחלקה הגרמנית ואני מביאה אותה כאן :



הפלמחניק קרא:הייל היטלר!

מאת רבקה מגן

אלברט הכה מגף במגף והצדיע למפקדו,הושיט יד וקרא בהתלהבות:"הייל היטלר".
מגפיו של אלברט הבריקו. גם בגדיו, בגדי החייל הגרמני-נאצי,מצוחצחים היו ללא דופי.מתחת לכובע נראה רק קצה שערו הבלונדיני, ועיניו הכחולות היו נעוצות הרחק לפנים.
לא,אין אנו בברלין של מלחמת העולם השנייה,גם לא באחת מארצות הכיבוש הגרמני באותה תקופה.אנו נמצאים בשנת 1942,כאן, בארץ-בפתחה של מערה אשר ביער משמר-העמק.המפקד התרחק,ואלברט נכנס למערה.המערה-מלאה הייתה בכרזות בגרמנית,כשדמותו של היטלר מציצה אל כל הנכנס.גם דגלי הצבא הגרמני מצויים היו במערה,וכל הנמצאים בה מחליפים דברים-בשפה הגרמנית.

מה היה בה,באותה מערה? מערה זו היוותה את לב הבסיס של המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח.

בסיסם היה בעומקו של יער משמר העמק.הם הקימו לעצמם סוכות מגורים ואת לב הבסיס,היוותה מערת רועים לשעבר,שהייתה עוד מפויחת בפנים.
סידרו בה ספסלי אבן מסביב וקישטוה בציורים,סמלים וסיסמאות של הצבא הגרמני.המערה הייתה מלאה בספרים של הצבא הגרמני: על כלי   הנשק, על דרך סידור הבגדים של החייליים,על הארגון של הצבא הגרמני.
היו שם מילות השירים המושרים בצבא הגרמני.צילומים של מדי הצבא לחילותיו השונים.

היה במערה גם רדיו,בו האזינו למשדרים גרמניים.השפה המדוברת הייתה גרמנית.מלה עברית לא נשמעה.הם למדו שימוש באקדח,בסכין,תרגילי התגוננות ועוד..בין המדריכים היו שניים ששרתו בצבא הנאצי וערקו,ועריק גרמני שעבר לצד הבריטים (כי בהמשך הזמן קיבלה המחלקה אישור רשמי מהשלטונות הבריטיים.)

היחידה ראתה עתה את תפקידה בסיוע להכות בנאצים המתרחקים.חברי המחלקה נשלחו לפעולה נגד האויב בכמה  מזירות המלחמה.חברי המחלקה היו בין הראשונים,שנכנסו לאוסטריה  ופעלו להצלת יהודים ולרדיפה אחרי פושעים נאציים.חלקם,נשארו אחרי תום המלחמה באירופה כדי לעזור ולפלס דרך לחופי הים לכל אלה שנשארו בחיים.

שמעון אבידן סיים את דבריו המעניינים.פניתי לאלברט פז שגם נמנה עם המחלקה הגרמנית והשתתף באחד ממבצעי המחלקה לספר את סיפורו:
בתור שבוי גרמני
"אחרי האימונים הרבים במערה,כשנהגנו כבר כגרמנים לכל דבר,הגיעו יום אחד למשמר העמק שלושה קצינים בריטיים,וביקשו שני חברים לפעולה סודית בחזית המצרית.לאחר מבחני כושר נבחרתי להיות אחד מהשניים.נקראנו לסוכנות היהודית (הפעולה הייתה בשיתוף של הסוכנות היהודית עם הבריטים)ישר הוסבר לנו תפקידנו.לקחו את מידתנו והכינו לנו בגדים ופנקסי חייל בריטיים.נשלחנו בחזרה הביתה-בהבטחה,שלא נספר לאיש את אשר הוטל עלינו.
היום הגורלי הגיע- הוסענו כחיילים בריטיים,למצרים.קודם לקהיר ואחר כך לאלכסנדריה.שני גרמנים עריקים אימנו אותנו אימון אחרון,הולבשנו בבגדי חיילים גרמנים וצורפנו ליחידה בריטית,שפעלה באל-עלמיין , בתור שבויים גרמניים-בתפקיד משרתיה של היחידה.
המדרגות המובילות למערת הפלמ"ח

איש מהיחידה לא ידע את זהותנו האמיתית.אחד מאנשי אותה היחידה היה יהודי מלונדון.ששנא מאוד את כדי להבין מה הייתה מחלקה זו ולשם מה הוקמה,פניתי לשמעון אבידן,שהיה באותה תקופה מפקד המחלקה.


שמעון אבידן הוא חבר קיבוץ עין השופט והיה במלחמת השחרור מפקד חטיבת "גבעתי".היום הוא מזכיר הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.פגשתיו במשרדו הנמצא במרומי הבניין.לשמעון עיניים כחולות ועמוקות והשיבה כבר זרקה בשערו הבהיר.הוא מעלה לפני בקולו העמוק ובדיבורו האיטי והשקול את תולדות המחלקה הגרמנית.

וכך מספר לי שמעון אבידן:
"ב-1942 במלחמת העולם השנייה,התקרבו הגרמנים לתוך מצרים שבראשם מפקד בשם רומל,שהתמחה באופן מיוחד במלחמה ותנועה מהירה במדבר.לא נראה היה,שיש כוח,שיכול היה לעצור אותו מלכבוש גם את ארץ ישראל.

כל המאמצים מצד האנגלים ובנות הברית לבלום את התקדמות הגרמנים-עלו בתוהו.

הישוב היהודי בארץ היה מפוזר באותה תקופה באיים קטנים בתוך ים ערבי סוער.כבר הגיעו הדים ראשונים  לשואה,והיהודים בארץ-הוכו בהלם נוכח התקדמות הגרמנים.

במטה "ההגנה" הועלתה הצעה,שבמקרה של חדירת הגרמנים,ירוכז הישוב היהודי כולו באזור הכרמל ושם יתגוננו עד הסוף.לצורך המלחמה בגרמנים הוחלט להקים יחידה שתוכל להכות ולשבש את פעולות האויב מבפנים. כלומר,להכשיר אנשים שיחדרו לשורות האויב כשהם מופיעים כאנשי האויב.



המערה הסודית במשמר העמק

כך החליט מטה "ההגנה" להקים יחידה,שתהא מורכבת מיוצאי גרמניה שאף בצורתם החיצונית נראים כגרמנים. אבל לא הספיקה הצורה החיצונית. צריך היה גם לדעת להתנהג כמו גרמנים.לשאת את הנשק כמותם,לדעת את סימני הדרגות, ואת הסלנג הצבאי.

כלומר, לבוא לידי מצב, שאפשר יהא להסתובב בין הגרמנים מבלי לעורר חשד.

מתוך יחידות הפלמ"ח התנדבו אנשים ליחידה זאת, והתכנסו במשמר העמק. לבחורים האלה לא היה קל.כל אחד מהם ראה את הפאשיזם והנאצים בעלייתם והם ברחו מהשפה,מהמנהגים ומאותו עולם,ובאו הנה לארץ לחיות חיים אחרים, והנה היה עליהם לחזור לשפה,שלא רצו לדבר בה, ולשירים של הצבא הגרמני,שתוכנם מאוס היה עליהם, ולסגנון ומשמעת, שלא היו לפי רוחם.

אבל למען העם והמשימה החדשה-עשו זאת ככל יכולתם.אחרי תקופה ארוכה של אימונים עמדו ערוכים ומוכנים לפעולה.
הכניסה אסורה לאזור המערה -
יער משמר העמק-מאלבומו של יחזקאל שביט

כמו כל יחידות הפלמ"ח את לחמם הרוויחו חברי המחלקה הגרמנית על ידי עבודה במשמר העמק.

כשירדו לעבוד במשק התחילו לדבר עברית, וחברי משמר העמק לא ידעו דבר וחצי דבר על המסתתר מאחוריהם. חברי  המחלקה הגרמנית השתתפו גם במסעות ותרגילים במסגרת הפלמ"ח ככל הפלמ"חניקים האחרים.

לאחר שחברי המחלקה היו מוכנים לפעולה,קיבל את הפיקוד על הצבא הבריטי אחד המצביאים הגדולים שלהם- מונטגומרי, שהפיח ביטחון בכוח הבריטי והדף את הגרמנים בפיקודו של רומל בניסיונם לכבוש את מצריים. לפי שעה- חלפה הסכנה והארץ-נשמה לרווחה.

אלברט פז מספר: "נלקחנו בשבי עם הגרמנים .
כשחילקו תה,נתנו לנו תה עם חול,כשחילקו  שמיכות, נתנו לנו את הדקות והקרועות ביותר וקפאנו בלילות מקור.כי הקור במדבר היה נורא.
רק המפקד ידע את האמת, והוא שנתן לנו הוראות. התקרבנו עם היחידה לחזית. באחד הימים קיבלנו הוראה ממפקדנו להתערבב מיד בין השבויים הגרמניים שיילקחו בשבי באותו לילה. וכן היה,השבויים הגרמניים נלקחו בשבי, ואנחנו מיהרנו להיכנס לשורותיהם מבלי שידעו מי אנו. השמירה עלינו,כשבויים גרמנים, הייתה בידי חיילים סנגלים שהחמירו מאוד.כל צעד  מיותר שלנו היה מלווה בדקירת  כידון.


כדי שתייה ביער

" חליבת" ידיעות

בלילה הראשון שכבנו בין השבויים על הארץ.לעשן-אסור היה. כל המעשן מורחק היה מיד ממקומו ונזרק לקרן זווית. פתחתי בשיחה בגרמנית עם השבויים ששכבו לידי לאחר כמה משפטים התיידדתי עם השוכבים לידי, ואז עשיתי שגיאה ראשונה ואחרונה במבצע. אמרתי להם מאיפה אני בא, ולא שאלתי אותם קודם מאיפה הם ."אני ממינכן" מיהרתי לומר,כדי לעורר את אמונם.ו אז אמר אחד מהם בשמחה:"האומנם? גם אני מאותו מקום!" ומיד מיהר להחליף עמי רשמים על האירועים האחרונים בעיר זו.
חששתי שאפול בפח,כי את מינכן עזבתי כבר כמה שנים קודם לכן, וידיעותיי על הנעשה בה לאחרונה היו קלושות מאוד.
חברי המחלקה מקבלים ארוחה
מה עשיתי? הדלקתי סיגריה.מיד באו האנגלים והרחקוני במכות מהמקום.וזאת רציתי יותר מכל."ידידי" החדשים חשבו שעשיתי זאת בתום לב והצטערו בצערי על המכות שספגתי.
מדי יום נלקחו כל השבויים הגרמנים לחקירה על המפקדה הבריטית.
כשהוכנסתי ל"חקירה" הייתי תמיד לבדי עם המייג'ר הבריטי,שידע היטב את זהותי, ונתן לי הוראות מה לשאול את השבויים. בכל "חקירה" כזאת הבאתי,כנדרש,ידיעות מעניינות מבחינה צבאית שהייתי "חולב מידידי" השבויים הגרמנים. שמעתי בתשומת לב מרובה  את שסיפרו קציני חיל רגלים,טייסים ורופאים גרמנים. שאלתי על מה שקורה ליהודים באירופה, ושמעתי את התיאור הנורא,שרק חלק ממנו שמענו גם בארץ.הכול מסרנו חברי ואני-למייג'ור הבריטי.
העברנו  ידיעות על מספרי טנקים בדיוויזיות מסוימות במדבר, וממכתבים שנתנו לנו לקרוא השבויים הגרמנים נודע לנו ידיעות על הנעשה ברחוב הגרמני בעורף. קראנו בעיתונות גרמנית,שיצאה במדבר.
וכל "ששאבנו"- העברנו בעת ה"חקירה".

המחלקה צועדת

התקדמנו עם השבויים הגרמנים,שהיו צמודים לכוחותיו של מונטגומרי המתקדם,ומכה בצבאות רומל.

מקרה מעניין קרה לי בקרבת טוברוק שבלוב.

הייתה הפצצה,ולא יכולנו להמשיך.היינו עוד במדי חיילים גרמנים,אבל לאחר סיום תפקידנו "כשבויים גרמנים".


במרחק של מאה מטר מהמקום המופצץ ראינו לפתע אוטו עם מגן דוד. היה זה אוטו של מובילי מים,ועליו מצויר מגן דוד. כה התגעגעתי כבר למלה עברית,עד ששכחתי לרגע את תלבושתי..רצתי וקראתי "חבר'ה!" חבל שלא הייתה לי מצלמה כדי לצלם את פרצופיהם של הישראלים על האוטו,כשראו "חייל  גרמני" רץ לקראתם וקורא: חבר'ה....


הסברתי להם את הסיבה לתלבושתי, והשמחה בפגישה הייתה גדולה. לאחר מכן חזרנו ליחידה הבריטית שלנו. זהותנו ה"אמיתית" נתגלתה עתה לכל חיילי היחידה בתדהמה. בעיקר התנצל בפנינו אותו יהודי שנהג לרודפנו ולשים חול בתה שלנו. קיבלנו הוראה לחזור ארצה ובערב האחרון נערכה לנו מסיבה מפוארת,כשהיהודי שרדפנו משרתנו כל הערב ולא פוסק מלמלמל "כל הכבוד..כל הכבוד"...



כאן מסיים אלברט את סיפור קורותיו באותה תקופה.למזכרת שומר אלברט פז עד היום את מדי החייל הגרמני. אבל את תג הכובע ובו נשר עם צלב קרס השמיד מזמן.
אלברט פז נולד במינכן ב-1934 - הגיע עם עלית הנוער והיה בהכשרה בתל-יוסף.ב-1937 היה בין מקימי משק גינוסר.ב-1938 התגייס לנוטרות ואחר כך לפלמ"ח .ב1963 הגה את רעיון הקמת בית הארחה "נוף גינוסר" אשר בגינוסר.
המחלקה הגרמנית בשייט

המחלקה הגרמנית - מתוך ויקיפדיה
המחלקה הגרמנית היא יחידה של הפלמ"ח שהוקמה בתקופת מאתיים ימי החרדה, במסגרת התוכנית לארץ ישראל שלאחר כיבוש (The Palestine Post Occupational Scheme) על מנת לבצע פעולות גרילה מעבר לקווי האויב הגרמני אם ארץ ישראל תיכבש על ידי הנאצים. המחלקה הגרמנית הוקמה בחודש מאי 1942, בתקופה ששרר ביישוב חשש כי קורפוס אפריקה של הגנרל ארוין רומל, אשר התקדם בצפון אפריקה לעבר מצרים, יחצה את תעלת סואץ ויכבוש את ארץ ישראל.

המחלקה הוקמה בתיאום עם הפיקוד הצבאי הבריטי.מפקד המחלקה היה שמעון קוך (לימים שמעון אבידן מפקד חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות), יליד גרמניה שעלה ארצה בשנת 1934 בהיותו בן 22.אנשי המחלקה נבחרו מבין עולי מרכז אירופה חניכי התרבות הגרמנית אשר שלטו בשפה הגרמנית כשפת אם.


המחלקה נועדה לפעול פעולות גרילה תוך התחזות לאנשי צבא גרמניים. מחנה האימונים של המחלקה ביער משמר העמק היה כדוגמת מחנה צבא נאצי לכל דבר ועניין. השילוט, הדגלים והקישוטים במחנה היו בשפה הגרמנית, בסגנון הזהה לזה המקובל במחנה צבא גרמני.


אנשי המחלקה לבשו מדי צבא גרמניים וענדו דרגות צבא גרמני. האימונים, תרגילי הסדר, שפת הפקודות, העגה ואף שירי החיילים היו בשפה הגרמנית ובאופן כמקובל בצבא הגרמני.


הנשק והתחמושת היו נשק שלל גרמני.מדריכי המחלקה היו אנשי פלמ"ח אך הצטרפו אליהם גם סמל וקצינים בריטיים. אנשי המחלקה התאמנו בהפעלת כלי נשק, בטקטיקות קרב, בסיירות, בקרב מגע ובשימוש במכשירי קשר


2 comments :

  1. שמחתי לקרוא את הכתבה על המחלקה הגרמנית.

    אריאלה אוריון, ביתו של יוסף אוריון חבר המחלקה הגרמנית ( שמו דאז: יוסף לוקסנבורג, כינויו היה אז לוקס), כיום (1.1.17 ) בן 99.

    השבמחק
    תשובות
    1. אריאלה אוריון
      arielao_n@yahoo.com

      מחק