יום חמישי, 5 בספטמבר 2019

עלילות ציפה וציפופו - סיפרה זהבה קולקובסקי -מתוך החוברת - לחיות עם חיות




הקופיף מנגו שאומץ על ידי משפחת דיין וקולקובסקי



סיפורה של זהבה מתוך החוברת "לחיות עם חיות" שיצאה ביובל החמישים לעין השופט

עלילות צ'יפופו וציפה
סיפרה זהבה קולקופסקי

צ'יפופו מגיע אלינו ומחפש לו חברה....

מכירים את עודד וינר (עינב)? 
הוא היה הטייס הראשון מעין השופט ובמסגרת תפקידו נשלח לאוגנדה שבאפריקה, ללמד טייסים אוגנדים להטיס מטוסים.
 בשובו לארץ הביא לילדי הקבוץ קוף במתנה. הקוף התקבל בשמחה רבה ושוּכָּן במשק הילדים.
מיד נמצא לו שם, צ'יפופו (משום מה קל מאוד למצוא שמות לקופים..)

צ'יפופו היה קוף רגזן. הוא לא סבל את מבטיהם של הצופים בו מעבר לכלוב והיה לו דחף בלתי ניתן לשליטה לברוח מהכלוב.

 וכשברח – הייתה קמה מהומה גדולה ברחבי הקיבוץ. ילדי החברה היו מתרוצצים ומכריזים בקולי קולות- "צ'יפופו ברח, צ'יפופו ברח! ".

באחת מהבריחות האלו הגיע צ'יפופו לבית משפחת מור. זה היה בשעת אחר הצהרים. צילה נחה במיטתה עם כוס קפה בידה ושעיה היה עסוק במצלמתו. לפתע נשמעו קולות הילדים- "צ'יפופו ברח, צ'יפופו ברח! ".

שעיה יצא מהחדר במהירות ושכח לסגור את הדלת. הוא רץ לעזור לילדים לתפוס את הקוף.
 בינתיים צ'יפופו ראה דלת פתוחה. בלי לדפוק ובלי לשאול אם מישהו מזמין אותו, נכנס לחדר.

צילה ראתה את האורח הלא קרוא וקפאה על מקומה. צ'יפופו כנראה חש בחרדתה, ניגש אליה וחיבק אותה חזק בזרועותיו, נטל ממנה בעדינות את כוס הקפה והחל ללגום. 

צילה נשארה קפואה. בינתיים הילדים קראו לשעיה -  "הקוף בחדר שלך!".
שעיה רץ לחדר וכשהגיע לדלת הפתוחה ראה את צילה שוכבת לבנה כמו פסל וצ'יפופו מחבק אותה ולוגם בנחת את הקפה שלה...

שעיה ניסה להרגיע את צילה -  "אל תפחדי, אל תזוזי, הוא לא יעשה לך כלום.."
אל תחשבו ששעיה היה לגמרי שליו ובטוח, אבל הייתה לו ברירה? צילה כל כך מבוהלת, ואפילו קפה להרגעה לא נשאר לה.

שעיה נכנס, לאט לאט התקרב לקוף ופיתה אותו בפרוסת עוגה. לבסוף הצליח להרימו ולהוציאו מהחדר.

כשהלך עם הקוף להחזירו לכלוב, נזכר שעיה בתמונה המשעשעת של הזוג המוזר והצטער שלא הספיק לצלם אותם, הרי המצלמה הייתה מוכנה על השולחן.


הקופיף מנגו בידיה של עדי קולקובסקי





צ'יפה מצטרפת ובורחת...

לאחר הביקור בבית משפחת מור, היה ברור לכולם שצ'יפופו זקוק לחברה. הביאו לו את צ'יפה, קופה חמודה, שתהייה לו לבת זוג.

אבל צ'יפופו הרגזן, במקום לשמוח ולהסביר פנים, כעס שעליו להתחלק עימה באוכל ובכלוב. הוא לא הפסיק להציק לה, לחטוף ממנה את האוכל ולגרש אותה מקרבתו.

כך קרה יום אחד, שצ'יפה החליטה לברוח מהכלוב. בכפות רגליה הקדמיות , חפרה מנהרה קטנה מתחת לרשת הכלוב, נדחקה ויצאה החוצה.
 צ'יפה הייתה שיכורה מהחופש. היא קיפצה מעץ לעץ עד שהגיעה לאזור גני הילדים.
משני הגנים בחרה את הגן 'עופר' של מיכל (קציר) ורינה (ירון).

צ'יפה קיפצה לתוך הגן והחלה להסתובב בין החדרים. הילדים נסו בבהלה החוצה. רינה עמדה חיוורת כסיד ובהרבה סבלנות הרגיעה את הילדים.

 צ'יפה בדקה את כל המיטות בגן, אחר כך נכנסה לחדר האוכל, טעמה פרוסת לחם ותפוח ומשם קיפצה לחדר המשחקים. 
לפתע נשתרר שקט בגן. צ'יפה הייתה בחדר המשחקים ואף אחד לא ידע מה היא עושה שם.

רינה נכנסה על קצות האצבעות, הציצה בדלת חדר המשחקים ולתימהונה הרב ראתה את הקופה החמודה מתחבקת עם קוף בובה גדול ושעיר.
 (כנראה סבלה כל כך מצ'יפופו שבאה להתנחם בחיקו של הקוף הגדול והנוח..)

בינתיים הספיקו להזעיק את אבנר דיין שהיה המומחה הגדול לתפיסת הקופים. הוא ניגש אל צ'יפה, הרים אותה בעדינות והחזירה לכלוב.
 כשנעל את השער נזף בה – "עוד פעם אחת את בורחת - תראי מה נעשה!!".





צ'יפה הקנאית
סיפרה זהבה קלוקובסקי

אהבתי מאוד את צ'יפה והיא הייתה קשורה אלי במיוחד. בהתחלה כשרק באה אלינו שיחקתי איתה ללא חשש, כי עדיין הייתה קופיפה צעירה ושקטה.

אבל במשך הזמן סבלה קשה מתוקפנותו של צ'יפופו והפכה גם היא לתוקפנית. כשברחה מהכלוב הייתה ממש מסוכנת.
 מתוך חשש שמא יתפסו אותה ויחזירו אותה לכלוב, הייתה מתנפלת על כל מי שהתקרב אליה ולפעמים גם נושכת.

על אף השינוי הגדול שחל בה המשיכה צ'יפה לתת בי אמון והקשר בינינו נשמר. גם עכשיו אהבה להתרפק עלי ברכיבה על כתפי, אבל גילתה קינאה עזה בילדים שלי.
 רק ראתה את רז בזרועותיי, מיד הייתה נתקפת קנאה.

בכל פעם שהזעיקו אותי מהעבודה או מהחדר, ניחשתי שצ'יפה ברחה. כולם ידעו שאלי צ'יפה תבוא , אפילו במצב של בהלה. אצלי היא נרגעת.

יום אחד הזעיקו אותי מהמטבח.
 התברר שצ'יפה ברחה והיא יושבת על עץ סמוך לבית התינוקות. האמהות והמטפלות פחדו לצאת מהבית וההתרגשות הייתה גדולה.
 נעמדתי מתחת לעץ וקראתי לציפה בקול שקט. היא נראתה מבוהלת מאוד ממהומת הרדיפה ופחדה לבוא אפילו אלי.

התחלתי ללכת בקצב איטי כשמדי פעם אני נעמדת ומסתכלת לעברה. צ'יפה התקדמה בעקבותיי, אבל בגובה, על ענפי העצים, נזהרת ושומרת מרחק...

תוך כדי הליכה התקרב אלי גדעון ונתן עצות - "אם תצליחי להרחיק אותה מאזור בתי הילדים ולשכנע אותה לרדת אלייך, אני אתפוס אותה..." 

אני מתקדמת, גדעון אחרי ולמעלה צ'יפה.. מלבדנו לא  נראתה בסביבה נפש חיה. כולם הסתגרו בבתים ולילדים לא הרשו לצאת לשחק.

כשהתקרבתי לגנון, הזהירו את רז הפעוט שלא ילך אלי, אבל כשהוא הציץ בחלון וראה אותי, לא התאפק, ברח החוצה, רץ אלי וקפץ לזרועותיי. 
לפני שהספקתי להבין מה קורה, קפץ מישהו נוסף לזרועותי..זאת כמובן הייתה צ'יפה! הקנאה ברז נסכה בה אומץ.

עכשיו הייתי אני המבוהלת. צ'יפה כבר התנפלה פעם על עדי, היא עלולה לנשוך את רז!
ידעתי שאני חיבת לשמור על קור רוח ולא לעשות מעשה פזיז.
 המשכתי להתקדם לאט ובשקט. מצד שמאל נשאתי את רז שנצמד למתני ומצד ימין חיבקתי את צ'יפה שלפתה אותי בחזקה.
רז חש כנראה עד כמה אני מתוחה ומפוחדת ולא השמיע אף הגה.
 התפללתי שימשיך כך ולא יעורר את רוגזה של הקופה. המשכתי ללכת והרגשתי שעוד מעט יגמר לי הכוח.
 רז היה ילד שמנמן ובקושי נשאתי את השניים יחד. מבלי להפנות את ראשי אמרתי לגדעון, שהלך מרחק מה מאחורי - "גדעון, אני לא יכולה יותר, אין לי כבר כוח.."

גדעון הציע לי לנסות להיכנס לשירותים של הבית הקרוב ביותר, (השירותים היו בנויים אז על המרפסות).
 שמעתי בקולו ופניתי לבית הקרוב. איכשהו הצלחתי לפתוח את דלת השרותים, נכנסתי כך שצד ימין, עם צ'יפה היה כבר בפנים וצד שמאל עם רז- בחוץ.
 במצב זה הורדתי בזריזות את רז מחוץ לדלת וננעלתי בפנים עם צ'יפה... צ'יפה עדין לא נרגעה.
 היא אחזה אותי בכוח ולא הרפתה. בחוץ רז צעק ובכה וקרא לי שאצא, ואני כלואה בשירותים הצרים.


זהבה קולקובסקי


בינתיים הגיע גדעון והתחיל לתת לי עצות מעבר לדלת - "תנסי לפתוח את הברז ולתת למים לזרום, זה ירגיע את הקופה "... 
האמינו לי, זה באמת עזר!
צ'יפה התרכזה במים הזורמים ואחיזתה בצווארי נחלשה מעט. ליטפתי אותה וקרבתי אל המים שתוכל לשתות.
 כשהרגשתי שהיא נינוחה ושקטה, פתחתי קצת את הדלת ואיפשרתי לגדעון להכנס.
הוא ליטף את הקופה ובזהירות רבה העברתי אותה לידיו.
 ברגע שישבה אצלו- תפס אותה תפיסה זריזה וחזקה בעורפה, אחיזה מיוחדת שלא מאפשרת לה להתגונן או לתקוף.

סוף סוף נחלצתי מצ'יפה ויצאתי להרגיע את רז. גדעון לקח את צ'יפה למשק- הילדים ואני לקחתי את רז לבית הילדים. בדרך אמרתי לו - "היית ממש גיבור!"

סוף דבר -
צ'יפופו המשיך לגרום לצ'יפה הרבה צרות וצ'יפה גרמה לנו צרות. לבסוף נאלצנו למכור את צ'יפה, וצ'יפופו נשאר שוב לבדו.

אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה